שאגת אריה החדשות
89 תשובות. לחצו על תשובה לקריאתה במלואה.
חלק א׳ סימן א׳שאלה גוסס שלשה ימים ולא ראוהו שמת ואשתו במקום אחר אם מעידין עליו להשיא את אשתו או אין מעידין עליו:חלק א׳ סימן ב׳תשובה כיון שכתבו התוס' והרא"ש ברפ"ג דבכורות דף כ' גבי חלב פוטר דעל גוסס אין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דקיי"ל רוב גוססין למיתה מ"מ משום חומרא דא"א חיישינן לחלק א׳ סימן ג׳ובטור כתב שם הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין את לחייו ואין סכין אותו כו'. וכתב ר"מ מרוטנבורג דווקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל דבריו אבל מי שאמרו לו ראינו חלק ב׳ סימן א׳שאלה הא דקי"ל ריח גט פוסל מן הכהונה אי הוה דאורייתא או דרבנן. ונ"מ אם עמד כהן ונשאה אשה זו וילדה ממנו בן אי הוה דין אשה זו כגרושה גמורה והוה לי' הוולד חלל גמור חלק ב׳ סימן ב׳תשובה מפשוטן של הלכה דגיטין (דף פ"ב) ובפרק האשה רבה (דף נ"ב ע"א) ושם (דף צ"ד ע"א) משמע דאסורה מן התורה לכהונה כגרושה גמורה. וא"כ הדבר ברור דהוולד שנולד לכהן ממנחלק ב׳ סימן ג׳ונ"ל שלמד הרמב"ם ממקומו מן הגמרא שאכתוב לקמן בס"ד דע"כ איכא למ"ד דלא ס"ל הא דריח הגט פוסל מה"ת מן הכהונה דע דבמסכת קדושין ספ"ה דף ס"ח יליף ראב"י דאין קידושין תוחלק ב׳ סימן ד׳עוד אני אומר דבע"כ אי אפשר לפרש טעמי' דאביי הנ"ל בסוטה שאין הוולד ממזר ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל מהאי טעמא דהואיל ולא פקעי קדושין הראשונים על ידי חלק ב׳ סימן ה׳ואחר שנתברר בראיות דריח הגט פוסל לכהונה מן התורה איכא לאקשויי עוד על פירוש הר"ש מדריו"ש שבתוס' מפרק האומר דהרי כבר נתברר דלפי דבריו אשה שנתגרשה בריח הגט ומת בעלחלק ב׳ סימן ו׳נחזור לענינינו הרי נתבאר בראי' ברורה שריח הגט פוסל לכהונה מן התורה ונראה לי שגם דעת הרמב"ם כן ומה שכתב שזה ריח הגט שפוסל מדבריהם היינו שלא נתברר בקרא בהדי' דסתםחלק ג׳ סימן א׳הנה לפי מה שנתברר בסי' שלפני זה בריח הגט פוסל מן הכהונה מן התורה כגון האומר לאשה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם אם יש עוד איזה דבר שפוסל לכהונה משום רחלק ג׳ סימן ב׳תשובה דבר זה צריך ביאור בכל דיני גט שפסולין מן התורה אם יש בהם משום ריח הגט לפסול מן הכהונה כאשר אבאר בס"ד הנה לכאורה נראה כיון דהא דריח גט ילפינן מאשה גרושה מאחלק ג׳ סימן ג׳עוד אני אומר דע"כ לר' אליעזר נמי סבירא ליה דאיסור כהונה שאני ואף על גב דגיטא לאו גיטא מכל מקום לכהונה נפסלת בריח הגט שהרי התוס' הקשו שם אדר"י דיליף לטעמא דר"א מחלק ג׳ סימן ד׳אלא שיש לעיין בזה מהא דתנן סוף פרק המגרש (דף פ"ח) גט המעושה בישראל כשר ובנכרים פסול. ובגמרא אמר ר"נ אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל כלומחלק ג׳ סימן ה׳ובאמת מחמת קושיא זו נ"ל ללמד זכות על הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף פרק ב' מה"ג מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל היו מכין אותו עד שיאמר רוחלק ג׳ סימן ו׳ועוד קשה לי שרש"י פירש בהדיא בפכה"ג אהא דכולן פוסלין מן הכהונה חוץ מן הראשון אבל הנך בתראי פסלי דריח הגט פוסל בכהונה (דתני' בד' פ"ב) האומר לאשתו הרי את מגורשת מחלק ג׳ סימן ז׳ואברר הדבר בס"ד כפי מה שהורוני מן השמים ואחלק אותו לחלקים כפי מה שהורוני וכפי שיטת הפוסקים ז"ל שיבוא על נכון ונלמד דריח הגט דילפינן לה מאשה גרושה דאפילו לא נתגרחלק ג׳ סימן ח׳וזה נראה לי ראיה נכונה לדעת הרי"ף וסיעתו יותר מכל הראיות המבוארים בדברי הקדמונים לשיטתם ז"ל. מכל מקום כיון שמספקי עלינו חבל (הראשונים) שהשיגו על הרי"ף וסיעתו וסחלק ד׳ סימן א׳ואכתי איכא לברורי בשאר כל הפסולין מן התורה שבגט חוץ מהני תלתא דאמרן בסי' שלפני זה אם פסלה מן הכהונה משום ריח הגט כמו לא נתגרשה אלא מאישה דפסול או נדמי' שאר פסולחלק ד׳ סימן ב׳ולכאורה הדעת נוטה לזה דמדהני תלתא גיטין פסולין אין בהם משום ריח הגט אלמא לא גמרינן לשאר פסולי גטין מלא נתגרשה אלא מאישה דגלי בה קרא דפסול משום ריח הגט. אבל כי דחלק ה׳ סימן א׳שאלה קטן שנפלה לו יבמה וקודם שהגדיל שידך לו אביו בת ישראל אחת בת טובים אחר נפילת היבמה. והמשודכת כבר גדלה ואינה רוצה להמתין:חלק ה׳ סימן ב׳תשובה בא"ה סי' קנ"ט כתב רמ"א וי"א בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו ודווקא שלא היתה משודכת לו כבר אבל אם החלק ה׳ סימן ג׳וא"ת הא גופי' טעמא בעי מאי טעמא לא גזר ר"ג בארוסה כמו בנשואה הרי עיקר טעם גזירה הי' משום תקנת הנשים שלא יהי' קטטה ומריבה ביניהם כמ"ש שם בהגהות מרדכי וכן כתב הב"חלק ו׳ סימן א׳ביאור דברי הרמב"ם בענין הלנת מת. ופרטי דין זה באריכות מתי עוברים על לאו זה. וגם ביאור מתי יש עשה דקבור תקברנו:חלק ו׳ סימן ב׳תשובה הרמב"ם כתב בספר המצות שלו בחלק מ"ע מצוה (רלא) היא שצונו לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו והוא אמרו יתעלה כי קבור תקברנו ביום ההוא ולשון ספרי כי קבור תקברנו מ"עחלק ו׳ סימן ג׳ואני תמה הא במשנה וגמרא איפכא שמעינן לה דתנן בסנהד' פ' נגמר הדין (דף מ"ו) גבי תלוי ואם לן עובר עליו בל"ת שנאמר לא תלין נבלתו על עץ כי קבור תקברנו כי קללת אלקים חלק ו׳ סימן ד׳וזה הוא מה שנ"ל בזה דוודאי האי לאו דלא תלין בתרתי קא מיירי קרא. חדא שלא להלין אותו אפילו לילה אחת בלא קבורה ואפילו הורידוהו מן העץ עובר בל"ת בהלנה בלבד בלתי קבוחלק ו׳ סימן ה׳והשתא דאתית להכי א"ש מה שהקשינו דהרמב"ם בספר המצות דחשיב בלאווין לאו דלא תלין בנתלין דווקא קא מיירי בלינת העץ שזה מיוחד דווקא לנתלין ואין לשום אדם שייכות ללאו זחלק ו׳ סימן ז׳מיהו אכתי איכא לעיוני אם עברו או נאנסו ולא קברו אותם ביום מותם וגם אם הלינו ועבר עליו לילה אחת בלי קבורה. אם עוברין עליו מכאן ואילך בכל לילה ולילה בלאו דלא תליןחלק ו׳ סימן ח׳ונ"ל דעובר עליו על כל לילה ולילה שלא נקבר על לא תלין וראי' לדבר מהא דאמרינן במסכת בבא מציעא פ' המקבל (דף ק"י) תנו רבנן ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך אינו יחלק ו׳ סימן ט׳ברם אכתי איכא לעיוני אם מת בלילה אם עובר עליו על לא תלין תיכף כשעלה עמוד השחר או דלמא אינו עוברין עליו על לא תלין אלא א"כ מת קודם הלילה ועבר עליו כל הלילה אחר מחלק ז׳ סימן א׳כהן שמת לו ולד ספק אם עברו עליו שלשים יום ספק אם עדיין לא עברו עליו שלשים יום מהו שיטמאו לו אביו או אחיו כהן:חלק ז׳ סימן ב׳תשובה אע"ג דתניא בת"כ לבנו ולבתו כו' יכול אפילו נפלים ת"ל לאביו ולאמו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו נפלים וכתבו להא ברייתא הרי"ף בהלכות טומאחלק ח׳ סימן א׳שאלה למה דקי"ל לה יטמא מצוה שמצוה לטמא לשבעה מתי מצוה האמורים בפ'. אם דווקא כהנים מצויים על זה ולא ישראל. או דלמא אפילו ישראלים חייבים לטמאות לשבעה מתי מצוה הללחלק ח׳ סימן ב׳תשובה הרמב"ם כתב בפרק ב' מהלכות אבילות לה יטמא מ"ע שאם לא ירצה להטמא מטמאין אותו בע"כ בד"א בזכרים שהם מוזהרים על הטומאה. אבל הכהנת שאין מוזהרות על הטומאה אינן מחלק ח׳ סימן ג׳נחזור לענינינו שלדעת הרמב"ם אין כהנת מוזהרת על חובת לה יטמא. וה"ה דאין ישראלים מוזהרים על זה אלא כהנים בלבד. ולדברי רש"י ותוס' והראב"ד כהנת נמי חייבת בחובת דלה חלק ח׳ סימן ד׳ואחר שנתברר לנו שאפילו ישראלים ונשותיהם מצווים ליטמאות לשבעה מתים האמורים בפרשה כהנים אכתי נשאר לן לברר על כל שלא שהה שלושים יום באדם דקי"ל כרשב"ג דספיקא הוי כמחלק ח׳ סימן ה׳עוד נ"ל ראי' ברורה דאפילו ישראלים נמי חייבים במצות טומאת קרובים מן התורה מהא דתניא במס' זבחים פ' טבול יום (דף ק' ע"א) רע"א נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים לאביו חלק ח׳ סימן ו׳ואפילו לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם דליכא עשה בטומאת נזיר למת אלא לא תעשה בלבד כמש"כ במקום אחר אם כן איכא למימר דקרא דלאמו לגופי' הוא דאתי דאפילו כהן אינו מטמא לקרחלק ח׳ סימן ז׳ואגב אורחא מתוך מה שכתבתי תראה טוב טעם ודעת לדברי הרמב"ם שלא חשב לטומאת נזיר אלא ל"ת בלבד דאזיל לשיטתו דאין מ"ע של טומאת קרובים נוהג אלא בכהנים בלבד והוה ליה עשחלק ח׳ סימן ח׳אבל רש"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה דטומאת קרובים שוה בכל דנוהגת בישראל כמו בכהנים וא"כ דריש לקרא כפשטי' דכל ימי נזרו לקדושת הגוף מלטמא למתים הוא דאתי ואע"ג דאיכא עחלק ח׳ סימן ט׳והא וודאי אין לדחות ראיה זו דמה"ט כתב רחמנא נפש לקרובים גבי נזיר. דסד"א דכמו שאיסור טומאת כהן נדחה מפני הקרובים כדכתיב כי אם לאמו ולאביו גו' הכי נמי ידחה איסור חלק ח׳ סימן י׳עוד נראה לי ראיה ברורה מההיא שמעתתא דפ' טבול יום (דף ק') גופי' דמצות עשה דטומאת קרובים נוהג בישראל. כמו בכהנים. שהרי אביי מחלק התם. בין שמת קודם חצות. לשמת לאחרחלק ט׳ סימן א׳אחר שנתברר לנו בסימן הקדום בראיות ברורות שאפילו ישראל מצווה על טומאת קרובים מן התורה. ראוי לברר אם חייב לטמא על הספיקות. כגון ספק אחיו. ספק אינו אחיו. ספק בנו. חלק ט׳ סימן ב׳תשובה מצד הסברא הדבר ברור דכיון דישראל נמי מצווה לטמא לקרובים מן התורה. א"כ דה"ה דחייב נמי לטמא לספק קרובים. דהא הוה ליה ספיקא דאורייתא. וכיון דספיקא דאורייתא החלק ט׳ סימן ג׳מיהו כל זה לדעת הרמב"ן. אבל לדידי איפכא מסתברא. דוודאי לבנו ובתו כל שלא שהה שלשים יום מחויב ישראל לטמא להם מן התורה. דאזלינן בתר רובא והרי רוב וולדות לאו נפלים חלק ט׳ סימן ד׳ומכאן נמי יש להוכיח דישראלים נמי מצווים על טומאת קרובים דאם לא כן קרא למעוטי ספק למה לי (קרא) פשיטא הא לא אתי ספק מצוה ודחי לוודאי איסורא וכדברי הרמב"ן. אבל אי חלק ט׳ סימן ה׳ודע שהרבה מחכמי הדורות חלקו על הרמב"ם בזה וס"ל דכל ספק איסור אסור מן התורה ולא הודה לו אלא איש ריבו הראב"ד ז"ל ויש לי אריכות דברים בזה אלא שאין זה מקומו להאריך חלק ט׳ סימן ו׳והשתא מייתי הש"ס שפיר דאזלינן בתר רובא בשבירת עצמות בפסח ודכוותי' דניחוש שמא ניקב קרום של מוח והרי הכא נמי בחזקת איסור עומדת שהרי בהמה משנשחטה יש לה אותו חזקת אחלק ט׳ סימן ז׳אבל עוד הקשו עליהם כשמ"כ הר"ן שם דא"כ אשם תלוי למה. וכי תימא שאני התם דאתחזק איסורא הניחא למ"ד דבעי התם חתיכה אחת משתי חתיכות אבל למאן דלא בעי מאי איכא למימר. וחלק ט׳ סימן ח׳אבל מ"מ אי אפשר לומר כן דמשום דגבי טומאת גברי אית ליה חזקת טהרה משום הכי אי אפשר למתלי טעמא דספק טמא ספק טהור לא יאכל משום דטומאת הגוף בכרת ובספק כרת מדאורייתא חלק ט׳ סימן ט׳ומעתה נבוא לנידן שלפנינו דכיון דכל ספק איסור אסור מדאורייתא ש"מ דהא דתניא בספרי לה יטמא על וודאי הוא מטמא ואינו מטמא על הספק. דישראל נמי מצווה על מ"ע דטומאת קרוחלק ט׳ סימן י׳ומ"מ אני תמה על הרמב"ן ז"ל שהרי כתב בתה"א בשער הכהנים תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו כתב ר"ש אינו מטמאת לאו משוחלק י׳ סימן א׳שאלה מי ששמע שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ואינו יודע אם הוא תוך שלשים וחייב להתאבל עליו. או הוא לאחר שלשים. והוה לי' שמועה רחוקה. ובמקצת היום סגי לי':חלק י׳ סימן ב׳תשובה הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז כתב בשם מהר"מ מינץ דנראה לי להחמיר משום דתנן בפרק כל הגט (דף כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהיא קיים כו'. ע"כ יש לומרחלק י׳ סימן ג׳ותדע לך בההיא דהמביא גט אם שמע שמת הבעל ואינו יודע אימתי מת. אם קודם שנתן לה השליח הגט. או אח"כ. לא מיבעי בהניחו זקן או חולה אלא אפילו בהניחו ילד או בריא. וכי תחלק י׳ סימן ד׳והנה בעל ט"ז כתב שיש בידו ראיות ברורות להקל ואני רואה שאינן ברורות ואינן מחוורות כלל וכמו שאכתוב לקמן. ראשונה הביא ראי' מהא דתנן במס' פסחים (דף צ"א) האונן והמפקחלק י׳ סימן ה׳עוד הביא ראי' בעל ט"ז מפרק המדיר (דף ע"ו) דאמר רב יהודא אמר שמואל המחליף פרה בחמור. ומשך בעל החמור את הפרה. ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור. על בחלק י׳ סימן ו׳ומ"ש הט"ז וע"כ לתרץ הני שלשה קושיות אלימתות דע"כ לא אמרינן בפרק כה"ג דמוקמינן לנו בחזקת חי אלא כל שלא ידענו עדיין שמת. משא"כ בהנך תלת מילי דהשתא וודאי שפיר אמריחלק י׳ סימן ז׳והנה אף על פי שנתברר דלא אמרינן מדעכשיו מת מעיקרא נמי מת הוה אלא הוה לי' ספק שקול. א"כ באבילות הוה לי' ספיקא דרבנן. ולקולא אזלינן. מ"מ אכתי איכא למידק דכיון דקיחלק י״א סימן א׳שאלה כהנים בזמן הזה שסתמן הם בחזקת טמאי מתים אם מוזהרים שוב על טומאת מת. או נימא כיון שכבר הם טמאים לטומאת מת שוב אין עליהם אזהרת של לנפש לא יטמא:חלק י״א סימן ב׳תשובה במסכת נזיר פ' ג' מינים (דף מ"ב) אמרינן אתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה. אבל טומאהחלק י״א סימן ג׳אבל באמת נעלם מהכסף משנה דברי הראב"ד ושכח דברי עצמו. שבפרק ה' מהלכות נזירות פסק הרמב"ם גבי נזיר נמי כהאי גוונא וכתב עליו הראב"ד עיינתי בשמועה במס' נזיר וראיתי דחלק י״א סימן ד׳ועוד ידי נטויה לברר הדבר בעז"ה בראיות ברורות שהן חייבין בזמן הזה על טומאת מת שהרי בפ"ב דשבועות (דף י"ז) ובפ"ג דנזיר (דף י"ז) בעי ר' אשי נזיר בקבר בעי שהייה למלקחלק י״א סימן ה׳ועוד ראיה לדברי שהרי שם בנדרים פריך אהאי הקישא דנזירות לנדרים בשלמא ב"י דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו. אלא ב"י דנזירות היחלק י״א סימן ו׳הרי נתברר לנו דכהנים בזמה"ז אע"פ שכולן טמאי מתים מוזהרין על הטומאה. וטעמא דמילתא כמ"ש למעלה שאע"פ שדרשינן ולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שמחולל ועומד. מ"מ בחיבחלק י״א סימן ז׳ועוד ברייתא שבתלמוד ירושלמי הביאו הרמב"ן בס' ת"ה והתוס'. מוכח להדיא דיקריב בדיקרב הוי דאורייתא. דתנן התם יצא ונכנס ר"ט פוטר ור"ע מחייב אמר ליה ר"ט וכי מה הוסיף חלק י״ב סימן א׳כהן שוכב ערום בלילה ופתאום מת אחד בבית. אם צריך הוא לרוץ ערום מתוך הבית. או ימתין עד שילבש איזה בגד עליו. ולא ירוץ ערום לחוץ מפני כבוד הבריות:חלק י״ב סימן ב׳תשובה בתרומת הדשן סי' רפ"ה כתוב. כהן שוכב על מטתו ופשט בגדיו כדרך העולם ופתאום קראו לו ואמרו מת באהל צריך הוא לקפוץ ערום ממש ולרוץ חוץ לאהל כדי שלא ישהא בטומאה.חלק י״ב סימן ג׳ותדע לך דע"כ האי דמת מצוה דוחה לאסור טומאת כהן ונזיר אינו משום כבוד הבריות לחוד אלא משום מ"ע שבה כדאמרן דאל"כ תקשי לך הא דקיימא לן למאן דקרי ותני מטמא לו כהן ונחלק י״ב סימן ד׳נמצא הא דנוסחי עתיקא פירשתי היטב דלא תקשי להוראת בעל תרומת הדשן ז"ל. אלא שכוונת התו' א"נ לפרש כן. שאין הדרך התנא לסתום כ"כ אלא לפרש. מ"מ כיון דאיכא לפרש טעמא דנחלק י״ב סימן ה׳אלא שמדברי התוס' במסכת נזיר פ' ג' מינין (דף מ"ג) לא משמע הכי שהרי מהא דאמר רבה אמר ר"ה התם מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהירה על הטומאה להזהיחלק י״ב סימן ו׳ומדברי הרמב"ם נראה לי בזה שטה אחרת שכתב בפ"ה מהלכות נזירות לענין נזיר. נכנס לאהל המת. או לבה"ק בשגגה. ואחר שנודע לו התרו בו ולא קפץ ויצא. אלא עמד שם. הרי זה לוקחלק י״ב סימן ז׳ועוד מדקמיבעי לן בנזיר שנכנס בשידה תיבה ומגדל. ולא מיבעי לן בכהן בכה"ג ש"מ בכהן פשיטא לן דחייב אפילו בלא שהיי'. וע"כ ה"ט משום דקודם שנכנס לשם בהיתר הי' עליו קדוחלק י״ג סימן א׳שאלה הא דתנן בספ"ב דיבמות (דף ק"כ) אין מעידין אלא עד שלשה ימים. כלומר אם ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו מעידין להשיא את אשתו. אבל אם עבר שלשה ימים למיתתו אין מעידיחלק י״ג סימן ב׳תשובה מסתבר לי דלא אזלינן בתר מעת לעת ואור ליום ד' למיתתו אין מעידין עליו דכבר נשתנה צורתו. וראי' לדברי מהא דאמרינן (פא"מ דף כ"א) ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסוחלק י״ד סימן א׳חובת קרקעאם ערלה נוהגת בהרכבה והברכה בחוץ לארץ או אינה נוהגת בחוץ לארץ. ואת"ל שערלה נוהגת בהרכבה בחוץ לארץ באיזה ענין נוהגת:חלק י״ד סימן ב׳תשובה הר"ן כתב בפ"ק דראש השנה ואנן השתא לא נהגינן ערלה בהברכה והרכבה. וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמלתא דאמרינן במסכת סוטה (דף מ"ג) בפרק משוח מלחמה. גבי הא דאמרינן התחלק י״ד סימן ג׳והא דפסקו הלכתא כר"א דבעי שלשים יום לחשיבות שנה ולא כר"מ דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה והוה ליה למפסק בחו"ל כדברי המיקל. נ"ל דהיינו טעמא משום דאמרינן במסכת מכות (דחלק י״ד סימן ד׳אבל בלאו הכי תמה אני בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל דבעי לומר דס"ל לראב"י גבי ערלה נמי ונטעתם כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא דפטורין מערלה דקשה א"כ למה לי לראב"י האי קרחלק י״ד סימן ה׳ולכן לישב כל זה צריכין אנו לומר כמו שפירשתי שם בטורי אבן דוודאי אף על גב דכתב רחמנא נטע כרם מכל מקום לאו דווקא. אלא הוא הדין לשאר אילני מאכל נמי ככרם דמי ואפילוחלק י״ד סימן ו׳והיוצא מכלל הדברים הוא דמוכח דלא כהרמב"ן. והשתא ממילא אזדא ליה ראיות הרמב"ן והבאנו דבריו בתחלת תשובה זו שכתב. והכי וודאי מסתברא דאי הוי ס"ל לראב"י ונטעתם לאו דוחלק י״ד סימן ז׳ולענין הלכה אומר אני שודאי מבריך ומרכיב חייב בערלה בח"ל. ואע"פ שכבר כתבתי בתשובה אחרת לקמן דגבי ערלה ורבעי ראוי לסמוך על האי כללא דכל המקיל בארץ ה"כ בח"ל ורבעי חלק י״ד סימן ט׳ואחר שבררנו באר הטיב שערלה נוהגת בח"ל בהרכבה והברכה ודלא כדעת הרמב"ן ז"ל וסייעתו. מעתה ראוי לברר באיזה ענין ערלה נוהגת בהרכבה. הנה עתה אבאר דין מרכיב ילדה בילדהחלק י״ד סימן י׳והנה הרמב"ם השמיט הא דרבי ירמיה ואדבר בו עוד לקמן סוף סימן זה ומדהשמיט להא דר' ירמיה אלמא ס"ל להרמב"ם ז"ל דלית הלכתא כוותי' אלא אפילו ילדה בילדה ונטע קמייתא לסיחלק י״ד סימן י״אאבל קשה לי על פירש"י דאי רנב"י אתא לשנוי' האי קושיא הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה א"כ מאי קאמר במבריך אילן בירק ואי אהרכחלק י״ד סימן י״בומכל אותן הקושיות נ"ל לפרש דהא דקאמר רנב"י במבריך אילן בירק לא פליג אהאי אמורא שלפניו אלא הכי פירושו דקשיא לן מתני' וברייתא אהדדי בתרתי. דהא תנן במתני' א' המבריחלק י״ד סימן י״גועוד יש להביא ראיה מפרק קמא דראש השנה (דף י') דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. פחות חלק י״ד סימן י״דודע שהרמב"ם כתב בפרק שביעי מהלכות מלכים אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפילו מחמשת מיני מאכל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שחייבת בעחלק י״ד סימן ט״וועוד קשה לי על הרמב"ם במה שכתב ז"ל. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב הברכה והרכבה שהיא חייבת בערלה שחוזר עלי'. דהאי הרכבה היכי דמי אי ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי