שאגת אריה החדשות · חלק ב׳ סימן ב׳

תשובה מפשוטן של הלכה דגיטין (דף פ"ב) ובפרק האשה רבה (דף נ"ב ע"א) ושם (דף צ"ד ע"א) משמע דאסורה מן התורה לכהונה כגרושה גמורה. וא"כ הדבר ברור דהוולד שנולד לכהן ממנה הוי חלל של תורה ואפילו לקולא. אלא שהרמב"ם מספק עלינו שכתב ברפ"י מה"ג המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שאע"פ שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה ואמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה וזה ריח הגט שפוסל לכהונה מדבריהם. והקשה הה"מ שהרי בפהמ"ג נראה שמדאוריי' היא ששנינו שם המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכאו"ס. ובגמ' א"ר יוחנן טעמא דר"א מהכא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני ואם פסול זה אינו מה"ת האיך הוי יליף מיניה ר"א היתר האשה לעלמא ורבנן למה להו למימר איסור כהונה שאני לישני התם לאו מדאורייתא הוא ונדחק מאוד ביישוב קושיא זו ולא עלתה בידו והניח בצ"ע. ואני אומר אי משום הא לא איריא שהרי ר' ינאי משום זקן אחד מפרש התם טעמא דר"א אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד הרי זו מגורשת. ורבנן האי איש לכל איש ואיש ומדלא יליף ר' ינאי טעמא דר"א מאשה גרושה מאישה משמע לי' לרמב"ם דל"ל לר"י הא דרשא דאע"פ שלא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה דאי הוה סבירא לי' האי דרשא היו מסתבר יותר לומר טעמא דר"א מהכא משנאמר דטעמא דר"א מויצאה מביתו כו' דאי ס"ד דהאי לאיש אחר מיירי קרא דאפי' לא התירה רק לאיש אחד הוי לי' לקרא לכתוב האי ריבויא דלא התירה אלא לאיש אחד גבי גרושין של האחד ומפני מה כתוב לי קרא גבי קדושין של שני ללמד על גרושין של ראשון שלא התירה אלא לא"א בלבד ללמדנו בכה"ג הוי גיטא. והשתא לא קשה נמי מה שהוקשה להה"מ ז"ל ל"ל למימר איסור כהונה שאני לימרו התם לאו מדאורייתא היא דוודאי לר"י הוה מדאורייתא אלא לר' ינאי דלא יליף לה לטעמי' דר"א מהאי קרא ס"ל דלאו דאורייתא הוא והלכה כר' ינאי לגבי' דר' יוחנן דרבי' דר"י הוא וזה שהכריחו להרמב"ם לפרש כן. וא"ת דהרי בפרק האשה רבה נמי אמר רב הוה לי' לראב"ע למדרש בהאי קרא מרגניתא ודריש בי' חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה. וזהו ריח גט שפוסל מן הכהונה והביאו ג"כ הה"מ התם וכיון דרב נמי סבירא לי' כר"י דהאי קרא דרשה גמורה היא הוה לי' רב ור"י תרי ואפילו אם תמצא לומר דר"י משום זקן אחד לא סבירא לי' דדרשה גמורה הוא והוה לי' ר"י משום זקן אחד נמי תרי הוה לי' תרי ותרי ומאן אמר לן דלית הלכתא כרב ור"י. ומ"ל משום דקי"ל רב ור"י הלכה כר"י. ומאחר דרב במקום ר"י לית' במקום ר' ינאי דרבי' דר"י הוא לכש"כ דליתא לדרב וא"כ ר"י וזקן אחד עדיפא לן מרב ור"י וזהו מה שנראה לי ללמוד זכות על הרמב"ם שלא יהי' להדיא נגד הש"ס. ומ"מ עוד צריך לברורי מנ"ל להרמב"ם דר"י פליג בהא אדרב ור"י והרי אדרבא כל מיעוטי במחלוקת טפי עדיף ואין לנו לבדות מסברא דפליגי תרי תנאי או אמוראי אהדדי אם לא שמוכרח הכי להדיא מן הש"ס וזה כלל גדול ביד כל הפוסקים ז"ל: