שאגת אריה החדשות · חלק ה׳ סימן ב׳

תשובה בא"ה סי' קנ"ט כתב רמ"א וי"א בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו ודווקא שלא היתה משודכת לו כבר אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לכנסה עכ"ל ותחילת דבריו דאסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו היא מסידור ר"י מינץ בשם ר"י מפריש ומדווקא עד סוף הגה"ה הוא מהגהת מרדכי שכתב כ"ז בד"מ וטעמא דמלתא משום דקי"ל יש זיקה אפילו בתרי אחי וזקוקה הוה כאשה והוה לי' כנושא ב' נשים ועובר על חר"ג. וקשה לי נהי נמי דזקוקה הרי היא כאשתו מ"מ אינה כנשואה אלא כארוסה וכמו שאכתוב לקמן בס"ד והרי בא"ה סי' א' כתב בש"ע ר"ג החרים על הנושא אשה על אשתו. אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה. והגיה עליו רמ"א אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור וה"ה בכ"מ שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה עכ"ל וא"כ כיון דבארוסה לא החרים בשאינו רוצה לכנוס אע"ג דאי בעי כונסה שהרשות בידו ועוד דארוסה ה"ה כאשתו גמורה מן התורה כש"כ זיקת יבמין דאינה אלא מד"ס (בארוסה) ומן התורה זיקה לאו כלום היא. ועוד לדעת רוב פוסקים מצות חליצה קודמת למצות ייבום. ואי בעי לייבם לא שבקינן לי' וכמש"כ בא"ה סי' קס"ה לא כש"כ דאין בה משום חר"ג. וכן נראה מדברי הג"ה שם מתשובת הר"א שכתב. ועוד נראה דאפילו למ"ד דיש זיקה נהי דעדיפא מארוסה דלא בעי מסירה לחופה ובת ישראל שומרת יבם כהן ונשאה לפניו מן הנשואין אוכלת בתרומה למשנה ראשונה ואפילו למשנה אחרונה אם הגיע זמן ואכלה בחיי ארוס מ"מ בשאר מילי לא אלים זיקה לשווי' נשואה כגון ליורשה ולטמא לה ולמציאתה ולמעשה ידיה. ואם זינתה בעודה שומרת יבם לא נאסרה עליו דלית הלכתא כרב המנונא כדאיתא בפרק הי' מביא (סוטה י"ח) ושומרת יבם דקתני בשבועות מוקי לה ר"ע היא ע"ש והרי מזה אתה רואה דשומרת יבם גרועה אפילו מארוסה שהרי ארוסה שזינתה אסורה לארוס כדתנן התם גבי שבועת סוטה אין שלא שטיתי ארוסה ונשואה ואי לא היתה אסורה עליו בזינתה מן הארוסין לא הי' מתנה עמה כדתנן התם זה הכלל כל שתיבעל ולא היתה אסורה עליו לא הי' מתנה עמה ומזה הוה בעי לר"ה להוכיח דשומ"י שזינתה אסורה ליבמה אלא שהגמרא מוקי התם דלית הלכתא כרב המנונא ומוקי למתניתין כר"ע דמשוה לחייבי לאוין כערוה והא דשומרת יבם אוכלת בתרומה וארוסה בת ישראל לכהן אינה אוכלת בתרומה הא אמרינן בפ' אע"פ (דף נ"ז) ד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר כי יקנה נפש קנין כספו והא נמי ק"כ הוא אלא מדרבנן גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אבי' ותלך ותשקה לאבי' ולאחי' א"נ משום סמפון ובשומ"י ליכא למיחש להכי כמו שפירשו התוס' שם בשם ר"ת ואדרבה לרש"י שומרת יבם גרועה טפי מארוסה לענין אכילת תרומה דהא ארוסה בת ישראל מקרי קנין כספו ואוכלת מן התורה ואלו שומרת יבם לאו קנין כספו הוא ואינה אוכלת בשום ענין כמו שפרש"י במתניתין שם. וכן לענין הפרת נדרים קיי"ל כר"א דבין שומ"י ליבם אחד בין לב' יבמין אינו מיפר ולא דמי לארוסה משום שאין היבמה גמורה ליבם כשם שארוסה גמורה לאשה מפני שאין חייב עלי סקילה כנערה המאורסה כדתנן בנדרים פרק י' (דף ע"ד) וכדמפרש לה רבא בגמרא התם אלמא שומרת יבם גרועה מארוסה לענין הפרת נדרים. וכיון דאפילו בארוסה שגמורה לאישה אין בה משום חר"ג כש"כ בשומרת יבם דגרועה טפי מארוסה דאין בה משום חר"ג דלא ישא ב' נשים ואע"ג דמסיים שם רמ"א ויש חולקין. וס"ל דחר"ג נוהג אפי' במקום מצוה ואפילו במקום ייבום וצריך לחלוץ ובמקום שאין הראשונה בת גרושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינו רוצית ליקח גט ממנו יש להקל ולהתיר לו לישא אחרת וכש"כ אם היא ארוסה ואינה רוצית להנשא ולא לפטור ממנו עכ"ל משמע מדבריו דטעמי' דדיעה ראשונה דלא החרים בארוסה היא משום דיחוי מצוה וכדמסיים לבתר שהביא י"א דנוהג אפילו במקום מצוה ובמקום שאין הראשונה כו' וכ"ש אם היא ארוסה כו' אבל הא וודאי ליתא דטעמא דלא החרים בארוסה לדיעה ראשונה אינו משום דהוה לי' במקום מצוה וכגון שהעיכוב הוא מן האשה שאינו רוצית לא להנשא ולא לקבל גט אלא מיירי שהיא אינה מעכבת להנשא אלא שהוא אינו רוצה לכנוס אלא לפטור וכמו שמסיים עלה רמ"א בעצמו וע"כ היינו טעמא דלא גזר אלא בנושא אשה על אשתו אבל במארס ולא נשא לא גזר ומותר להכניס השני' על ארוסתו כש"כ על שומרת יבם שלו שמותר להכניס ולישא אחרת. ודע אע"פ שהב"ש בסי' א' פירש האי וכן בארוסה שכתב הש"ע דלאו למימרא דרשאי לישא אחרת על ארוסתו אלא לומר דאין כופין אותו לכנוס כיון דרוצה לגרשה אבל אם אינו רוצה לא לכנוס ולא לגרש כופין אותו לכנוס אי אפשר לפרש כן דא"כ מה ענין זה לחר"ג א"ו כדפי' רמ"א עיקר דבארוסה לא החרים אם אינו רוצה לכנסה מותר לישא אשה אחרת עלי'. והוא מדברי מהרי"ק שורש ק"א למעיין היטב דע"כ כיוון כמו שפירש רמ"א דבריו ומיירי מנושא אשה אחת על ארוסתו דאל"כ אינו ענין לחר"ג שהזכיר מהרי"ק שם אע"פ שדבריו מעורבבין שם מ"מ אי אפשר לפרש דבריו בענין אחר כמבואר למעיין שם. ודלא כב"ש שם שהסיב דברי מהרי"ק לדעת אחרת כפי שיטתו שכתבתי וליתא אלא כמו שפירש רמ"א עיקר. וכ"כ רמ"א בד"מ שדעת מהר"ם פדוואה שר"ג לא גזר בארוסה ומסיים ולקמן סימן קנ"ד משמע בתשובה שכתב שם דאף בארוסה יש להחמיר וע"ש. ונ"ל דהמיקל וסומך ע"ד המתירים לא הפסיד שהרי כתבתי למעלה שלא גזר משום חשש איסור דאורייתא ואינו אלא תקנה בעלמא ובשל סופרים הלך אחר המיקל. וכש"כ בתקנה בעלמא. וכן (הוא נראה) מתשובת הר"א ובהגהת מרדכי כתובות פרק המדיר שכתב. ועוד נראה דאפי' למ"ד יש זיקה נהי דעדיף מארוסה דלא בעי מסירה לחופה כו'. מ"מ בשאר מילי לא חשיבה זיקה לשווי' נשואה. פתח בארוסה וסיים בנשואה ועוד דמפרש כגון ליורשה ולטמא לה כו' ש"מ הא דקאמר ל"ח זיקה לשווי' נשואה היינו נשואה ממש דאילו ארוסה הא קי"ל אשתו ארוסה מתה אינו יורשה ואינו מטמא לה כדאמר בפ"ג דיבמות (דף כ"ט) ובכמה מקומות בגמ' וכן אין מעשה ידיה ומציאתה לארוס. והרי מה"ט כתב לענין שומרת יבם שנפלה לאחד דמותר לישא המשודכת ואין בזה משום חר"ג. ואי הוה ס"ל דבארוסה נמי גזר א"כ מאי ראי' היא זו להתיר לישא על שומרת יבם משום דלא חשיבה זיקה לשווי' נשואה הרי לפי דעתו זיקה עדיפא מארוסה משום דלא בעי מסירה לחופה. וכמש"כ בריש דבריו א"כ מה בכך דזיקה גרועה מנשואה כיון דעכ"פ עדיפא מארוסה. והרי דברים ק"ו השתא בארוסה אסור בזיקה דעדיפא מיני' לא כש"כ א"ו ס"ל דבארוסה לא גזר אלא בנשואה. והשתא אתי שפיר דאע"ג דזיקה עדיף מארוסה ואיכא למימר דאע"ג בארוסה לא גזר בזיקה דאלימא מיני' גזר מ"מ כיון דאכתי לא חשיבה כנשואה אין בו משום חר"ג דלא גזר אלא בנשואה דווקא דאלימא ולא בזיקה דגרועה מיני'. והא דפשיטא לי' בארוסה יותר מבזיקה משום דבכל החבורים המזכירים חר"ג כתבו שלא ישא אשה על אשתו משמע בנשואין גזר ולא בארוסין. והשתא קאמר אע"ג דזיקה אלימא מארוסין ואיכא למימר דאע"ג דבארוסין לא גזר מ"מ זיקה דאלימא מיני' גזר הלכך מביא ראי' דזיקא לא חשיבה כנשואה אם כן כמו שארוסין אינו בכלל זה דלא ישא ב' נשים הכי נמי אין זיקה בכלל האיסור כיון דלא חשיבה כנשואה זה נראה לי ברור ונכון בכוונת ר' אליעזר שבהגהות מרדכי: