שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ה׳

ודע שהרבה מחכמי הדורות חלקו על הרמב"ם בזה וס"ל דכל ספק איסור אסור מן התורה ולא הודה לו אלא איש ריבו הראב"ד ז"ל ויש לי אריכות דברים בזה אלא שאין זה מקומו להאריך בו. רק מפני שנוגע לעניננו אבאר אפס קצהו ממנו. דע שהר"ן בסוף פ"ק דקדושין כתב שהרשב"א נחלק עליו וס"ל ספיקא דאורייתא איסורא מדברי תורה (והביא ראיה מדאיבעי) לן בפ"ק דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ואמרינן למפשטא משבירות עצם בפסח ודכוותי' כדאיתא התם דרחמנא אמר עצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא דאמרינן זיל בתר רובא ואם איתא מאי ראיה מהני לרובא דעלמא דאתחזק איסורא דהא הני אפילו לא אזלינן בתר רובא שרי' דהא ספק טריפות נינהו וכל ספק איסורא רחמנא שרי'. אלא וודאי משמע דמאי דאמרינן דספיקא דאורייתא לחומרא דבר תורה הוא ולא מדבריהם ע"כ. וזה הוא הראיה היותר חזקה שהביאו להשיב על דברי הרמב"ם ז"ל. ולדידי לאו ראיה היא כלל. שהרי איתא בפ"ק דחולין (דף ט) ועיין בביצה (דף כ"ה) אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה ופרש"י בחזקת איסור עומדת שהרי אסורה עליו משום אבר מן החי עכ"ל. ומה"ט כל ספק בשחיטה אמרינן דאסורה דהעמד אותה על חזקתה הראשונה שהיתה אסורה משום אבר מן החי והכי נמי בספק טריפה נמי ראוי להעמידה על חזקתה הראשונה שהיתה אסורה משום אבר מן החי ומה"ט ראוי לאסור ספק טריפה משום חזקתה הראשונה שהיתה אסורה משום אבר מן החי. ואע"ג דמסיים שם רב הונא למלתי' נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה אע"ג דאית לה ריעותא כדמפרש הש"ס התם. הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת לאו מטעם חזקה קאתינן עלה דאיזה חזקת היתר יש לה משנשחטה אפילו אם תמצא לומר דאין מחזיקין חזקת איסור מאיסור לאיסור כגון מחזקת אבר מן החי לחזקת טריפה וא"כ ספק טריפה אין לה חזקת איסור משום דבהמה בחי' בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ורישא דמלתא דרב הונא דאמר דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה לאו מחזקת איסור אבר מן החי מיירי אלא חזקת איסור שאינה זבוחה כמו שכתבו התוס' וכמו שאכתוב לקמן. מ"מ נהי דבהמה לאחר שנשחטה אין לה חזקת איסור מ"מ גם חזקת היתר אין לה וא"כ מאי נשחטה בחזקת היתר עומדת דקאמר איזה חזקת היתר יש לה. אלא ע"כ האי נשחטה בחזקת היתר עומדת דקאמר רב הונא לאו דווקא חזקת היתר מצד חזקה קאמר אלא נקט נשחטה בחזקת היתר עומדת. כלומר דמסתמא מחזקינין לה בחזקת היתר ומטעם רובא אתינן עלה משום דרוב בהמות כשירות הן. והא דנקט לישנא נשחטה בחזקת היתר עומדת איידי דתנא רישא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דהוה דווקא לישנא דחזקה שבחייה יש לה חזקת איסור אבר מן החי נקט נמי סיפא נשחטה בחזקת היתר עומדת לישנא דחזקה. ולאו דווקא מטעם חזקה מתירין אותה אלא משום רובא דרוב בהמות כשירות הן וזה ברור. וכן פירש הר"ן שם וכו' בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת שהרי אסורה משום אבר מן החי. נשחטה הרי היא בחזקת היתר אע"פ שנולד בה ספק טריפות כל שיש לתלות לאחר שחיטה מוקמינן לה בחזקת היתר דסתם בהמות אינן טריפות ותלינן בלאחר שחיטה וכשירה ע"כ. הרי בהא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו מטעם דרוב בהמות אינם טריפות והיינו סתם בהמות אינן טריפות דנקטי רש"י והר"ן. כלומר דרוב בהמות אינן טריפות קאמרי. אבל אי לאו משום טעמא דרוב בהמות אינן טריפות משנשחטה נמי בהאי חזקת איסור גופי' עומדת כמו בחייה שעומדת בחזקת איסור אבר מן החי שמהאי טעמא בעינן עד שיוודע שנשחטה. משום דמחזקינן איסור מאיסור לאיסור מחזקת אבר מן החי לחזקת נבילה. ה"נ משנשחטה בספק ריעותא דטריפות ראוי להעמידה בחזקת איסור שבחייה היתה אסורה משום אבר מן החי. ומחזיקינן חזקת איסור מאיסור לאיסור מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפות. הרי שאין בין עד שידוע שנשחטה לעד שידוע במה נטרפה שניהם שווים בהא שמצד חזקה חזקת איסור יש להם שהוא איסור אבר מן החי. אלא בנטרפה יש לה מעלת היתר משום רובא דרוב בהמות אינן טריפות. משא"כ בנשחטה: