שאגת אריה החדשות · חלק י״ד סימן ו׳

והיוצא מכלל הדברים הוא דמוכח דלא כהרמב"ן. והשתא ממילא אזדא ליה ראיות הרמב"ן והבאנו דבריו בתחלת תשובה זו שכתב. והכי וודאי מסתברא דאי הוי ס"ל לראב"י ונטעתם לאו דווקא ואפי' מבריך ומרכיב נמי אמאי לימא גבי עורכי מלחמה נטע דווקא א"ו כדפי'. דלפי מה שפירשתי אינו ראיה דאע"ג דלגבי ערלה ונטעתם לאו דווקא ואפילו מבריך ומרכיב בכלל מ"מ הכא מטעם אחר ממעטינן ליה לראב"י וכמו שכתבתי. ותדע לך דהכי הוא כמו שפירשתי דאפילו ראב"י מודה דנטעתם דגבי' ערלה אף מבריך ומרכיב במשמע. דאם לא כן מאי קשיא להו לרבוותא ז"ל אהא דתניא שם בפ"ק דר"ה דמבריך ומרכיב חייב בערלה. ואלו בספרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ואין אחד מהם ז"ל שיתרץ לא קשיא הא רבנן והא ראב"י א"ו ש"מ דאפילו ראב"י נמי מודה דגבי ערלה אף מבריך ומרכיב בכלל וכדאמרן. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ק דערלה משנה ה' תירץ בפירושו במשנה וזו ההברכה והרכבה שזכר בספרא שאין חייבין בערלה היא אותה שהמשיל בו והוא שיבריך האילן ועקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועקרו קיים באילן הראשון. אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ ה"ז חייב בערלה וזו ההרכבה והברכה הם שרמז להם באמרם. א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ע"כ. והר"ש ז"ל כתב במשנה זו והא דמשמע הכא שהברכה פטורה מן הערלה. ותניא נמי בת"כ ונטעתם פרט למו"מ וכו'. ובפ"ק דר"ה תניא א' הנוטע וא' המבריך וכו' דמשמע דיש ערלה בהרכבה. ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר. כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה ע"כ. (ואף דלא כתב דהרכבה כה"ג דהברכה וכדפי' הרמב"ם מ"מ) מדברי שניהם למדנו מדלא תירצו הא רבנן הא ראב"י ש"מ דס"ל דאפילו ר' ראב"י מודה בונטעתם גבי ערלה דאף מו"מ בכלל כמו לרבנן ודלא כהרמב"ן. ובאמת על הר"ש ז"ל יש קצת לתמוה. דאיהו נמי פסק דמבריך ומרכיב פטורין מן הערלה בחוץ לארץ. מה"ט גופי' של הרמב"ן ז"ל משום דלראב"י אין מו"מ חייבין בערלה. וכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ כמו שכתב כן להדיא בהלכות ערלה. והביא שם מה שהקשו רבוותא ז"ל דמשמע בפ"ק דר"ה דמו"מ חייבין בערלה. ואלו בת"כ אמרו ונטעתם פרט למו"מ. ותירץ כמו שתירצו רבוותא וכאמור. והא לשיטתו הוי מצי לתרץ דההיא ת"כ אתיא כראב"י דס"ל דמבריך ומרכיב פטורין מן הערלה. ומ"מ אנן כבר הוכחנו דע"כ אף לראב"י מו"מ חייבין בערלה ולא פליג עלה אלא לענין לחזור ממערכי מלחמה בלבד. (וא"כ אין לנו התיר לשתות מיין המוברך בכל שנה אם נפסקה ההברכה מן הזקינה). וכן נ"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שהרי כתב בפ"י מה"ל מ"ש הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה. שנאמר ונטעתם אפילו לרבים. במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בחוץ לארץ פטור ע"כ והדבר ברור לי דהיינו טעמא שחילק הרמב"ם בין א"י לחו"ל. משום דתנן בפ"ק דמס' ערלה. הנוטע לרבים חייב ור"י פוטר. והדבר ברור דהלכה כת"ק מ"מ בח"ל סמיך הרמב"ם על דברי ר"י דפוטר הנוטע לרבים מטעמא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. ואלו כשכתב שם דין מבריך ומרכיב כתב סתם א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חייב. והאריך בדיני הברכה. ואי הוי ס"ל דלראב"י מבריך ומרכיב פטור מן הערלה וכדעת הרמב"ן. הוי ליה נמי לחלק במו"מ בין א"י לח"ל. ולמה לא כתב דמו"מ בח"ל פטור כמו שמחלק גבי הנוטע לרבים מה"ט גופא משום דכל המיקיל בארץ ה"כ בח"ל. אלא ע"כ ס"ל דלא כדעת הרמב"ן דפוטר מו"מ בח"ל. ואני תמה על הרא"ש ז"ל דאיהו נמי פסק דמו"מ פטור מערלה בח"ל מה"ט גופא של הרמב"ן ז"ל כמ"ש בהל' ערלה. משום דלראב"י אין מו"מ חייב בערלה וכל המקיל בארץ ה"כ בח"ל. ואלו בפלוגתא דר"י ורבנן גבי הנוטע לרבים כתב לפלוגתא זו בסתמא ולא כתב כמאן מינייהו הלכה ומסתמא ס"ל דהלכה כחכמים דהנוטע לרבים חייב בערלה. וכן כתב להדיא הטור בי"ד סי' רצ"ד הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב וכתב הרמב"ן במה דברים אמורים בא"י אבל בח"ל פטור. וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בזה. והשתא קשה אמאי לא חילק בזה והוי ליה למפסק. כדברי המקיל בח"ל. וביותר מכל זה יש לי לתמוה על הש"ע בי"ד סי' רצ"ד שכתב הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב ולא חילק בין א"י לח"ל ולסמוך על דברי המקיל בח"ל. וכן פסק שם נטע רבעי נוהג אף בח"ל ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ. אבל בח"ל פירות הבאי' אחר שעברו שני ערלה מותרין בלא פדיון. והגיה עליו הרמ"א וי"א שא"נ בח"ל רק בכרם ולא בשאר אילנות. הרי שלא רצה לסמוך על דברי המקיל בח"ל כמאן דתני כרם רבעי. ואלו גבי מו"מ כתב אע"פ שמנהג עובדי אדמה להבריך גפנים בכל שנה מותר לשתות יין מגפני נכרים. משום דספק ערלה מותר. ואפילו בכרמים שישראל עובדים אותם ומבריכים אותם בכל שנה מותר משום דמו"מ אינו חייב בערלה אלא בארץ אבל לא בח"ל ע"כ. הרי שאזיל בשיטת הרמב"ן דלראב"י מבריך ומרכיב פטור מן הערלה וסמיך בח"ל לפסוק כמותו. והרי אתה רואה שדברים אלו סותרים זה את זה: