שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ט׳

ומעתה נבוא לנידן שלפנינו דכיון דכל ספק איסור אסור מדאורייתא ש"מ דהא דתניא בספרי לה יטמא על וודאי הוא מטמא ואינו מטמא על הספק. דישראל נמי מצווה על מ"ע דטומאת קרובים. וכי אצטריך קרא ללמדנו ספיקו משום ישראל אצטריך. דסד"א דמספק חייב לטמא ככל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא קמ"ל קרא דלא. דאלו לכהנים למה לי קרא למשרי ספיקות פשיטא דלא אתי ספק מצוה ודחי לוודאי איסור כיון דהספיקות של איסור אסורין מן התורה ואפילו למאי דס"ל להרמב"ם והראב"ד דספק (איסור שרי מן התורה ואינו אלא מדרבנן) יש לי לדון דאין צריך למעוטי דאין כהן מטמא לספק אחותו כיון דטומאת כהן לקרובים דיחוי הוא ולא הותרה כמ"ש הרמב"ם בפ"ב (מהלכות אבל) וא"כ איכא למימר דלא שרי' רחמנא לכהן (לטמא לקרובים) אלא משום מ"ע דלה יטמא לדידן דקי"ל כר"ע דלה יטמא חובה דוחה ל"ת דטומאת כהן. וכה"ג מצינו להרמב"ם שכתב הוא עצמו בסוף הלכות כלאים לגבי בגדי כהונה דהוי של כלאים דאם לבש שלא בשעת עבודה. משום דהא דשרי' רחמנא כלאים בבגדי כהונה הוא משום דאתי עשה ודחי לל"ת. נמצא אפילו כשמטמא כהן לקרובים איסור טומאה איכא אלא שנדחה מפני העשה. וכיון דכל הספיקות מן התורה לא חיישינן להו בין ספק איסור בין ספק מ"ע מספיקא אין צריך לקיימה מן התורה. א"כ בספק אחותו אצל כהן אין צריך קרא למעוטי שהרי כיון דספק אחותו היא אזדא לה לגמרי מ"ע דלה יטמא דספיקו (אינו דמיא לוודאי) לענין מ"ע דלה יטמא. א"כ הל"ת דלנפש לא יטמא ממילא כדקאי קאי (הוא) וא"כ אינו מטמא לספק כאלו היא וודאי אינו אחותו. ואפילו הי' הותרה טומאה לגמרי יש לדון כן. כש"כ עכשיו שדחוי' הוא כש"כ שיש לדון כן. ומ"מ לדעת הרבה מרבוותא ז"ל שהם (הרשב"א) בת"ה והרא"ה בב"ה והר"ן דס"ל דספיקא דאיסור מן התורה היא דאסור א"כ הא וודאי דלה יטמא משום כהן לא צריך למעט שאינו מטמא על הספק אלא משום ישראל דאינו מוזהר על הטומאה. וש"מ דאין צריך לטמא א"ע לספק קרוב אפילו ישראל. וה"נ מוכח מדברי רש"י ותוס' במקומות הרבה שדעתם כדעת [הרשב"א] וסיעתו ואין זה מקום ביאורו. והכי משמע מדברי הרמב"ן אלו שכתב דהאי לה יטמא אסמכתא הוא משום דפשיטא שאין ספק מצוה מוציא מידי וודאי איסורא ש"מ שס"ל דספיקות של איסור אסור מן התורה. ואע"פ שכתב הכ"מ שם (בפ"ט מהלכות ט"מ) שדעת הרמב"ן כדעת הרמב"ם לא מצינו לו ז"ל שכתב כן. וכמדומה לי שנוסחת הר"ן בספרים שלנו בפ"ק דקדושין איתא שכתב שהרמב"ן הביא ראיה בתשו' שהספיקות מותרות מדקי"ל ממזר וודאי הוא דלא יבוא ספק ממזר יבוא ובאמת ט"ס הוא וצריך להיות שהרמב"ם כתב בתשו' וכן הוא להדיא בת"ה להרשב"א ז"ל וכן כתב הר"ן בתשובה סי' נ"א בשם תשובה להרמב"ם. אלא שיש לדחות דאע"ג דסבירא לי' להרמב"ן ז"ל כהרמב"ם והראב"ד מ"מ כתב דאסמכתא בעלמא הוא האי לה יטמא דממעט לספק ומטעמא שיש לדון שכתבתי למעלה לדעתו ז"ל: