שאגת אריה החדשות · חלק ו׳ סימן ה׳

והשתא דאתית להכי א"ש מה שהקשינו דהרמב"ם בספר המצות דחשיב בלאווין לאו דלא תלין בנתלין דווקא קא מיירי בלינת העץ שזה מיוחד דווקא לנתלין ואין לשום אדם שייכות ללאו זה ובאותו ספר אין עסק של הרמב"ם אלא במנין המצות לבד לא מנה אלא כפי פשטא דקרא בלתי ריבוי דקבור תקברנו דאיירי האי לאו דלא תלין בהלנת עץ לנתלין דווקא ואף על גב דאיירי נמי קרא בכל אדם ובבל תלין בלא קבורה מ"מ שניהם אין עולין למנין במנין המצות אלא ללאו אחד נקט הדבר המפורש בהדיא למנינו ואין נ"מ בזה מדרשא זו דקבור תקברנו דמרבה לכל אדם דמ"מ אין נמנין שניהם אלא ללאו אחד. וניחא נמי בזה שבמתניתין אינו מזכיר במלין את מתו אלא דעובר בל"ת משום דלא צריך להזכיר דעובר נמי בעשה דממילא שמעינן לה דכיון דעובר בל"ת אע"ג דפשטי' דקרא הל"ת דלא תלין על העץ קאי ולא איירי מלינה בלא קבורה מ"מ מריבוי דקבור תקברנו מרבינן נמי שהלנה בלא קבורה אפילו מלינו שלא על העץ וכיון שנתרבה הלנה בלי קבורה לעבור על בל תלין גבי הנתלין ממילא ילפינן דכל אדם שוה לנתלין בזה וכל המלין את מתו עובר בל"ת דהיינו מל"ת דלא תלין דכתיב גבי נתלין כש"כ דעבר על מ"ע דקבורה דכתיב בהדיא גבי נתלין ומטעם קבורה קא אתי קרא עליו דה"ה בשאר כל אדם דנוהג בהם מ"ע זו של קבורה ביום מותם מפשטא דקרא בלי שום ריבוי והיינו דכתב הרמב"ם במנין המצות דמ"ע זו דקבור תקברנו ביום ההוא שווים בכל אדם משום דפשטא דקרא בלי שום ריבוי נתלין וכל אדם שוים ואין טעם לחלק ביניהם וכשכתב רחמנא מ"ע זו גבי נתלין כל אדם נמי במשמע מפשטי' דקרא ודברי הרמב"ם בפט"ו מהלכות סנהדרין הכי פירושו דאחר שביאר גם באותו פרק מצוות של כל ארבע מיתות ב"ד כתב זאת כיצד מצות הנתלין כו' האי ואם לן עובר עליו בל"ת פירושו אם לן על העץ ולא איירי בלן בלתי קבורה והיינו שמסיים שנאמר לא תלין נבלתו על העץ והא דכתב ועוד מ"ע לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא משום דאיירי הכא בהאי פירקא בהרוגי ב"ד נקט נמי שמצות עשה לקבור הרוגי ב"ד ביום ההריגה וה"ה לכל אדם כמ"ש בהדיא בספר המצות רל"א וגם בחבורו פ' י"ב מהלכות אבל כתב אם צוה שלא יקבור אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וכיון שכתב שהקבורה מצוה היא ולמד לקבורת כל אדם ממצות קבור תקברנו דכתיב גבי נתלין ממילא משמע שמ"ע לקבור את כל אדם ביום המיתה כמו שנאמר גבי נתלין כי קבור תקברנו ביום ההוא. דאיך אמרת ללמוד כל אדם מנתלין לחצאין למצות קבורה ולא ביומו דווקא והא דמסיים ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בל"ת הנה בלא"ה יש לתמוה עליו ז"ל דמאי ענין הלנת מתו שעובר עליו בל"ת לכתוב בהאי פרקא שמיירי מהרוגי ב"ד בלבד ודין כל אדם כבר כתוב בפרק ד' מהלכות אבל וכל המלין את מתו עובר בל"ת אלא א"כ הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו עכ"ל אלא ע"כ היינו טעמא שכתב כאן האי דינא דכל המלין את מתו משום דתנן בהדיא במתניתין כל המלין את מתו עובר בל"ת מביא הא לראיה דאע"ג דלא תלין לא נאמר רק בנתלה לבד מ"מ למדו חכמים מנתלין לכל אדם וה"ה דילפינן לעשה דקבור תקברנו ביום ההוא דכתיב גבי נתלין דאזהר רחמנא לב"ד לשאר הרוגי ב"ד ושמור כלל זה בדברי הרמב"ם כי בזה יתיישב לך בהרבה מקומות בחבורו. וא"ת מ"מ תקשי לך למה ליה לרמב"ם לפרש דין זה מיוחד גבי הרוגי ב"ד שמ"ע לקוברו ביום ההריגה הרי המה בכלל כל אדם שכתב בהלכות אבל. יש לומר דאע"ג דבהא שווין הרוגי ב"ד לכל אדם דשניהם מ"ע לקוברם ביום מותם מ"מ חלוקים הם לענין שהרוגי ב"ד מצות קבורתם ביום מותם ואיסור הלנתם לב"ד קא מזהר רחמנא כמו בנתלין משום שהריגתן ע"פ ב"ד (ומצות) קבורת כל אדם ביום מותם ואיסור הלנתם לקרובים קא אזהר רחמנא. והיינו דנקט במשנה וגמרא וברמב"ם לישנא דהמלין את מתו היינו קרובים שהמת נקרא מתו. מהאי טעמא נקט הרמב"ם דין קבורת הרוגי ב"ד ביום מותם בפ"ע ודין קבורת כל אדם ביום מותן בפני עצמו משום דלשני מיני בני אדם אזהר רחמנא על קבורתן ובזה יבוא הכל על נכון כמין חומר כס"ד ותו לא מידי. ולמדנו מזה שכל אדם מ"ע לקוברו ביום מותו ואם לן עובר עליו על בל תלין א"כ מי שמת ביום צריך לקוברו קודם הלילה כדי שלא לעבור עליו בעשה: .