תשובה הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז כתב בשם מהר"מ מינץ דנראה לי להחמיר משום דתנן בפרק כל הגט (דף כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהיא קיים כו'. ע"כ יש לומר העמד המת על חזקתו והשתא הוא דמת ולא החליט הפסק. ולבסוף מסיק דאין לו ראיה ברורה לא לחייב ולא לפטור. ובתשו' בן לב והב"ח פסקו לחייב מטעם חזקה דפרק כה"ג עכ"ד. ובאמת אין ראיה מההיא דפרק כה"ג לנידן זה דשאני התם דלא איתרע מחזקתו הלכך נותן לה בחזקת שהוא קיים. אבל הכא דוודאי מת רק שאינו ידוע אימתי מת אי אפשר לך להעמידו על חזקתו כיון דכבר איתרע חזקת חיים שלו כיון שכבר מת. הלכך אי אפשר להעמידו על חזקת חיים למפרע כיון דכבר איתרע חזקתו מכאן ולהבא. וכמו שאכתוב לקמן בס"ד:
שאגת אריה החדשות · חלק י׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1873
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שאגת אריה החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.