שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ז׳

אבל עוד הקשו עליהם כשמ"כ הר"ן שם דא"כ אשם תלוי למה. וכי תימא שאני התם דאתחזק איסורא הניחא למ"ד דבעי התם חתיכה אחת משתי חתיכות אבל למאן דלא בעי מאי איכא למימר. ואע"ג דסתם לן תנא בפרק כל היד דבעינן חתיכה א' משתי חתיכות לא משמע דאיהו ותנא דברייתא דלא בעי בהכי פליגי ע"כ. וכתב הכ"מ שם בפרק ט' מהלכות טומאת מת ודבר זה יישבו רבינו שמצאתי כתוב בספר ישן בסוף פרק זה בלשון הזה. ואעפ"כ דבר שזדונו חייבין עליו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי עכ"ל ואני אומר דהא וודאי ראיה ברורה היא דא"כ אשם תלוי למה. ומה שמחלק בין ל"ת גרידא ובין דבר שחייבין עליו על זדונו כרת דספיקו אסור מן התורה אי אפשר לחלק בהכי דהא בפרק ה' דמס' סוטה (דף כ"ט) אמרינן (אמר רב גידל אמר רב) דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא כלומר הא דקי"ל דבר שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ושאין בו דעת לישאל אפילו ברה"י ספיקו טהור מהאי קרא נפקא. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר טהור וודאי הוא דיאכל הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל אלא לאו ש"מ כאן שיש בו דעת לישאל כאן שאין בו דעת לישאל. והשתא אי ס"ד דיש חילוק בין איסור שאין בו כרת דספיקו מותר מן התורה ובין איסור שיש בו כרת דספיקו אסור מן התורה א"כ מנא לי' לרב להוכיח מכאן לחלק בין דבר שיש בו דעת לישאל דספיקו טמא ובין דבר שאין בו דעת לישאל דספיקו טהור הא בלאו הכי לא קשה מידי רומיא דקרא אהדדי דהא טעמא רבה איכא למלתא. דרישא דקרא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמיירי בטומאת בשר שאינו אלא בלאו גרידא כדאמרינן במסכת זבחים (דף ל"ד) ובכמה דוכתי. לפיכך וודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא יאכל כיון שאין איסורו של טומאת בשר אלא בלאו גרידא ולא בכרת ספיקא שרי' מן התורה. אבל סיפא דקרא דוהבשר כל טהור יאכל בשר דממעט טומאת הגוף דבכרת לפיכך וודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טהור ספק טמא לא יאכל. דטומאת הגוף הוא איסור של כרת היכא שאוכל קדשים בטומאת הגוף לפיכך ספיקו אסור מן התורה ואסור לאכול ספק טמא ספק טהור דמן התורה חיישינן להאי ספיקא. אלא וודאי ש"מ דכל ספק איסור אסור מן התורה לא שנא ספק איסור גרידא ל"ש ספק איסור כרת הלכך שפיר ש"מ מרומיא דקרא אהדדי שיש חילוק בין ספק שיש בו דעת לישאל ובין ספק שאין בו דעת לישאל דהבשר כל טהור יאכל מיירי מטומאת גברי דיש בו דעת (לישאל) מה"ט ספק טמא ספק טהור לא יאכל כיון שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא אבל הבשר אשר יגע בכל טמא דרישא דקרא דאיירי מטומאת בשר שאין בו דעת לישאל משום הכי וודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק אם הבשר טמא או טהור יאכל כיון דהוה ליה דבר שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. ואין לדחות ראיה זו דשאני התם דאיכא חזקת טהרה וספיקו לקולא אזלינן אפילו באיסור כרת כדמוכח בהאי דפרק ארבעה אחין שכתבתי וכדמוכח בהרבה מקומות בגמרא. א"כ אי אפשר לתלות דה"ט דכל טהור יאכל בשר הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל משום דבאיסור כרת אזלינן בספיקו לחומרא. הא במקום חזקה אפילו באיסור כרת אזלינן לקולא והרי יש לו חזקת טהרה לההיא גברא דהעמידהו על חזקתו הראשונה שהי' בחזקת טהרה. ואי מיירי הא דספק טמא ספק טהור בגברא שהיה טמא וקודם שנטהר מטומאתו הראשונה אירע לו ספק טומאה אחרת שאין טבילה בת יומא עולה לו כגון שהיה בעל קרי או טומאת מת או נבילה וקודם שטבל מטומאתו הראשונה אירע לו ספק טומאת מת או זיבה ואח"כ טבל לטומאתו הראשונה. אבל לטומאה שני' אם נטמא בה אין טבילה זו מטהרתו עד לבתר שבעה ימים אם נטמא א"כ אין חילוק נמי בכה"ג בין איסור כרת ללאו שהרי העמידהו בחזקת טומאה אפילו באיסור לאו ספיקא אסור מן התורה במקום דאיכא חזקה להחמיר. ועוד דא"כ אמאי כתב רחמנא גבי טומאת בשר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל משמע הא דוודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל הרי ע"כ בטומאת בשר אי אפשר למשכחת לה חזקת טומאה שהרי אין טומאה פורחת ממנו וכיון שנטמא שוב אין לו טהרה לעולם במקוה. וע"כ האי ספק טמא ספק טהור דטומאת בשר לא מצי למימר אלא בשלא נטמא מעולם אלא באותו פעם לחוד אירע לה ספק טומאה מתוך חזקת טהרתה ובע"כ בכה"ג נמי מיירי האי ספיקא דספק נטמא ספק לא נטמא דסיפא בטומאת גברי. דאל"כ למה פליג רחמנא בין טומאת גברי לטומאת בשר לענין ספיקא דטומאת גברי טמא וטומאת בשר טהור. הא בטומאת גברי גופי' דומיא דטומאת בשר שיש לו חזקת טהרה ספיקא טהור אלא ע"כ האי ספיקא דטומאת גברי דטמא מיירי דומיא דטומאת בשר שיש לו חזקת טהרה ואפ"ה ספיקא דטומאת גברי טמא וא"כ ליכא למתלי משום דטומאת גברי הוה ספק כרת דאזלינן ביה לחומרא מדאורייתא דהא במקום חזקה לעולם אזלינן לקולא אפילו במקום כרת. וע"כ ליכא למתלי טעמא דטומאת גברי ספיקו טמא אלא משום שיש בו דעת לישאל והבשר ספיקו טהור שאין בו דעת לישאל וכדרב גידל אמר רב. ומטעמא דאמרן נמי אי אפשר למימר להא ספק טמא ספק טהור דגבי טומאת גברי בספק טבל ספק לא טבל דיש לו חזקת טומאה הא גבי טומאת בשר אי אפשר למימר הכי: