שאגת אריה החדשות · חלק ח׳ סימן ט׳

והא וודאי אין לדחות ראיה זו דמה"ט כתב רחמנא נפש לקרובים גבי נזיר. דסד"א דכמו שאיסור טומאת כהן נדחה מפני הקרובים כדכתיב כי אם לאמו ולאביו גו' הכי נמי ידחה איסור טומאת נזיר נמי אצל הקרובים. קמ"ל קרא דלא. דהא ליכא למימר הכי. דוודאי אי אפשר ללמוד שתדחה טומאת נזיר אצל הקרובים. מדנדחה טומאת כהן אצלם. שהרי טומאת כהן קל משל נזיר. דטומאת כהן למת שאינו קרובו אינו אלא ל"ת בלבד. כדכתיב לנפש לא יטמא בעמיו. אבל אינו עובר בעשה. אבל טומאת נזיר למת עובר בעשה ול"ת. א"כ האיך ס"ד ללמוד נזיר החמור שאם נטמא למת עובר בעשה ול"ת. מכהן הקל שאם נטמא למת אינו עובר אלא בל"ת בלבד. וכי אפשר לדון חמור מקל להקל על החמור הא וודאי לא. ועוד שהרי לר"ע קיימינן דאיהו דריש נפש אלו הקרובים. והרי ר"ע סבירא ליה לה יטמא מצוה כדאמרן התם בפ' טבול יום (דף ק') ולדידי' וודאי תקשה למה לי נפש למעוטי קרובים הא וודאי אי אפשר ללמוד נזיר מכהן לענין טומאת קרובים דכהן דין הוא שיטמא לקרובים שכן אתי עשה דלה יטמא ודחי לל"ת דטומאת כהן אבל נזיר דאיסור טומאה אצלו הוה עשה ול"ת אינו עשה דלה יטמא דוחה לעשה ול"ת דטומאת נזיר אלא וודאי ש"מ דעשה דלה יטמא הוה עשה שוה בכל וסד"א שידחה את עשה ול"ת דנזיר דקילי שכן ישנו בשאלה קמ"ל נפש אלו הקרובים דמ"מ אין נזיר מטמא לקרובים: