שאגת אריה החדשות · חלק י״א סימן ה׳

ועוד ראיה לדברי שהרי שם בנדרים פריך אהאי הקישא דנזירות לנדרים בשלמא ב"י דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו. אלא ב"י דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר. אכל קם לי' בבל יאכל. שתה קם ליה בבל ישתה. ומשני רבא לעבור עליו בשנים. ובתר הכי פריך ב"ת דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר. אכל קם לי' בבל יאכל. באומר לכשארצה אהא נזיר. ואי אמר לכשארצה ליכא בל תאחר. ומשני רבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר. ור' אחא ב"י משני כגון דנדר והוא בבה"ק וקם ליה בב"ת משום דקא מאחר נזירות דטהרה. ומשמע דר"א ב"י לא שני שנויי דידי' אלא אקושיא דב"ת דנזירות היכי משכחת לה. אבל בב"י דנזירות איהו נמי כשנויי דרבא ס"ל דלעבור עליו בשנים. והשתא אס"ד דכל היכא דמחולל ועומד אע"ג דלא לקי על לא יטמא מכל מקום לקי על לאו דבל יחל א"כ לא קשה מידי בל יחל דנזירות היכי משכחת לה אכל קם בבל יאכל שתה קם ליה בבל ישתה הרי מ"מ משכחת לה ב"י דנזירות לגבי טומאה כדמפרש ראב"י לב"ת דנזירות לענין טומאה לחוד. ואע"ג דכשאמר הריני נזיר ה"ל נזיר נטמא קם ליה בבל יטמא נ"מ כגון שנטמא כבר ואי חוזר ומטמא בל יטמא ליכא לרבה לפי' הראב"ד (לרבה אפילו שלא בחבורין ולר"י פטור בחבורין) שהרי הוא מחולל ועומד ואלו ב"י איכא ואין כאן לעבור עליו בשנים. אלא לאו ש"מ דכל היכא שמחולל ועומד. דליכא משום בל יטמא. איסור ב"י נמי ליתא. וטעמא דמילתא נראה לי. משום שהרי האי לא יחל דברו דמייתינן לה בהיקשא דנזירות לנדרים. הרי אע"ג כשמקבל נזירות על עצמו אינו מפרש בהדיא שאוסר א"ע ביין ובתגלחת ובטומאה. מ"מ כיון שאסרה תורה עליו שלשה דברים הללו. כשאמר הריני נזיר והוא יודע שקבלת נזירות גורם לאסור עליו אותן שלשה דברים כמפרש בהדיא דמי. וכשעובר עליהם עובר על בל יחל דברו וכיון דכל היכא שמחולל ועומד. תו לא אסרה תורה עליו מחמת קבלת נזירות איסור לא יטמא. א"כ אין אסור טומאה מעתה נכלל בקבלת הנזירות וכשנטמא מעתה אינו מחלל דבריו ואין כאן איסור ב"י דברו. אלא שאכתי קשה לי נהי דכל היכא שמחולל ועומד תו ליכא איסור בל יטמא. מ"מ איסור ב"ת איכא היכא דחזר ונטמא אע"פ שמחולל כבר. חדא שהרי גבי ב"ת לא שייך האי טעמא דאמרן גבי ב"י. דהא אע"ג שמחולל ועומד מ"מ כשחוזר ונטמא הא מאחר נזירות דטהרה ואיכא משום ב"ת. ועוד שהרי ראב"י מוקי לב"ת דנזירות כגון שנדר והוא בבה"ק. אלמא אע"ג דנטמא כבר קודם שקבל עליו הנזירות וכשקבל עליו הנזירות הרי הוא מחולל ועומד וליכא משום בל יטמא. ואפ"ה קם ליה בבל תאחר משום דקא מאחר נזירות דטהרה. ולפנינו נאריך בזה בס"ד ליישב הדבר על מכונו. ועוד קשה לי למאי דמפרש הראב"ד למתניתין אליבי' דרבה דא"ל אל תטמא אל תטמא חייב על כ"א וא' דמיירי בטומאה וביאה דא"כ חייב על כ"א ואחת דקתני משמע דחייב הרבה מלקות. חייב שתים מבעי' ליה למיתני. דהא לא משכחת לה אלא ב' מלקות לחוד ותו לא. דאע"ג דהאי מתניתין תני ברישא נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת. א"ל אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל א' ואחת. היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת. א"ל אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כ"א ואחת. ליכא למימר דאגב דתני גבי שותה יין והיה מגלח כל היום לישנא דחייב על כ"א ואחת. והתם וודאי חייב הרבה מלקות בהרבה התראות. תני נמי גבי מטמא למתים כל היום חייב על כ"א ואחת אע"ג דלא משכחת לה אלא ב' מלקות ואפי' בהתראות הרבה. הא לאו מילתא היא למיתני מחמת אגב מילתא דליתא בדידי'. דכיון דאינו חייב אלא ב' מלקות לא שייך למתני בדידי' חייב על כ"א ואחת אגב אחרינא. וגם לישנא דכל היום לא שייך למתני גבי היה מטמא למתים אלא גבי יין ותגלחת לחוד לדברי הראב"ד אליבא דרבה ולא אמרינן אגב בכל דוכתא אלא אע"ג דלא צריך למיתני בדידי' תני ליה אגב אחרינא. אבל מילתא דליתא בדידי' לא שייך למתני אגב אחרינא. אבל למאי שפרשתי א"ש דאפילו רבה מודה דבטומאה וטומאה שלא בחיבורין לקי על כל התראה והתראה אפי' פעמים הרבה. וכ"ש לר"י אליבא דר"ה דאפי' בטומאה בחיבורין לקי על כל טומאה וטומאה (דמצי לאשכוחי) הרבה מלקות: