שאגת אריה החדשות · חלק ח׳ סימן י׳

עוד נראה לי ראיה ברורה מההיא שמעתתא דפ' טבול יום (דף ק') גופי' דמצות עשה דטומאת קרובים נוהג בישראל. כמו בכהנים. שהרי אביי מחלק התם. בין שמת קודם חצות. לשמת לאחר חצות. מת קודם חצות. דלא אחזי לפסח חיילא עלי' אנינות. לאחר חצות בדלא אחזי לפסח לא חיילא עלי' אנינות. וקאמר מנא תימרא דשאני לן בין קודם חצות לאחר חצות. דתנא לה יטמא מצוה. (לא רצה מטמאין) אותו בע"כ. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח. ולא רצה ליטמא וטמאוהו אחיו הכהנים בע"כ. ורמינהו ולאחותו מה תלמוד לומר. הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו כו'. ושמע שמת לו מת. יכול יטמא. אמרת לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא לאחותו. כך אינו מטמא למת מצוה. ת"ל לאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא. אבל מטמא הוא למת מצוה. מאי לאו כאן קודם חצות. כאן לאחר חצות. ופריך ממאי דלמא אידי ואידי לאחר חצות. והא ר"י הא ר"ע. דתניא לה יטמא רשות. ר"ע אומר חובה. ומשני לא סלקא דעתך (דרישא דההיא) ר"ע קתני לה. דתניא ר"ע אומר. נפש אלו הקרובים כו'. לאמו כו'. לאחיו שאם הי' כהן גדול ונזיר. לאחיו הוא דאינו מטמא. אבל מטמא למת מצוה. ולאחותו מה ת"ל כו'. אבל מטמא למת מצוה. הרי שרצה לאוקמי. הא דלאחותו דיתירא דההולך לשחוט את פסחו דאינו מטמא לה כמ"ד לה יטמא רשות. אלא מוקי לי' כר"ע משום דההיא ר"ע קתני לה דאמר לה יטמא מצוה. והשתא אי ס"ד דאפילו ר"ע דאומר לה יטמא מצוה אינו אלא בכהן בלבד אבל לא בישראל. (א"כ) אכתי תקשי מנא ליה לאביי לחלק בין קודם חצות בין לאחר חצות משום דקשיא לי' מעובדא דיוסף הכהן שטמאוהו בע"כ באשתו שמתה (בערב פסח). והכא תניא דאין מטמא לאחותו בהולך לשחוט את פסחו דלמא הא דהולך לשחוט את פסחו לאו ארישא קאי דמיירי בכהן אלא מלתא באפה נפשה היא ולאו ארישא קאי דמיירי מכהן ונזיר אלא מישראל מיירי שהי' הולך לשחוט את פסחו לפיכך אם שמע שמת לו מת (א"צ) לטמא לו. משום דלגבי ישראל ליכא שום מצוה לטמא לקרובים הלכך ההולך לעשות פסחו אינו רשאי לטמא לאחותו דלא אתי טומאת מת ודחה למצות פסח. אבל גבי יוסף הכהן שמתה אשתו בע"פ כיון שכהן היה ולגבי דידי' לה יטמא חובה. אתי מצות טומאה בקרובים. ודחי למצות פסח משום דפסח (יש לה) תשלומין בפסח שני. אלא וודאי ש"מ דלמ"ד לה יטמא חובה וקיי"ל כוותי'. מצות טומאת קרובים נוהג מן התורה בין בכהנים בין בישראלים ותו לא מידי: