שאגת אריה החדשות · חלק ג׳ סימן ז׳

ואברר הדבר בס"ד כפי מה שהורוני מן השמים ואחלק אותו לחלקים כפי מה שהורוני וכפי שיטת הפוסקים ז"ל שיבוא על נכון ונלמד דריח הגט דילפינן לה מאשה גרושה דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה דאורייתא הוא וכמ"ש בסימן שלפני זה. גם נתברר דלפי שיטת הפוסקים חוץ מהרמב"ם דגט מעושה בישראל שלא כדין פוסל מן הכהונה מדרבנן אטו גט מעושה בישראל כדין וגט מעושה בכותים כדין פוסל מדרבנן גזירה אטו כדין דישראל דפוסל מן התורה משום ריח הגט. גם נתברר דגט שאינו עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים דלרבנן דפליגי אדר"א ופסלי לה מ"מ אין בו משום ריח הגט ואינו פסולה ה"ה איפכא לדעת הני רבוותא דס"ל לדידן דקי"ל כר"א דאומר עדי מסירה כרתי עדי חתימה בלא ע"מ לא מקני והגט פסול מה"ת (דלא כהרי"ף וסיעתו דס"ל לר"א בחדא סגי ליה או בע"מ או בע"ח דליתא אלא כיון דקי"ל כר"א ע"ח לא מהני כלל אלא דווקא עדי מסירה) כמו שכתבו הרא"ש והר"ן (דהיכא) (דאיכא) ע"ח לחוד בלא ע"מ לא מהני ואפילו ריח הגט אין בו ולא פסלה מן הכהונה. דמדרבנן דס"ל דע"ח כרתי ע"מ לא מהני כלל ואפילו ריח הגט אין בו נשמע (לדר"א) דע"ח לא מהני מידי אליבא דידי' להני רבוותא דפליגי עליו דרי"ף וסיעתו וה"ה מסתם אפילו ריח הגט אין בו כל היכא דאיכא ע"ח בלא ע"מ דוודאי אין טעם לחלק (בין ע"ח לפי מה) דקי"ל כר"א ובין ע"מ לרבנן דפליגי עליו דר"א וכמו שאליבא דרבנן קאמרי ר"י ור"י דבע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו ה"ה לדידן דקי"ל כר"א בע"ח לחוד (אפילו ריח הגט אין בו) דלר"א עדי חתימה לא מהני. אע"פ שאני תמה על הני רבוותא דס"ל דלר"א עדי ח' בלא ע"מ לא מהני מידי א"כ תקשה לך למאי דאמרי ר"י ור"י אפילו ריח הגט אין בו ומתמה הגמרא וכי ל"ל דר"א ומשני ה"ק לרבנן אפילו ריח הגט אין בו ומשמע דפשיטא ליה לגמרא דר"י ור"י כר"א ס"ל אלא דהא אתו (לאשמועינן דלרבנן) בעידי מסירה בלא ע"ח אפילו ריח הגט אין בו והשתא אדקמ"ל אדרבנן דלית הלכתא כוותייהו דבע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו יותר הוה להו לאשמועינן אדר"א (דבעי דווקא) מסירה ולא סגי ליה בע"ח דאם נתנו לה בלא ע"מ אלא בע"ח לחוד דאפילו ריח הגט אין בו דהא וודאי כמו שאליבא דרבנן בע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו ה"ה (לר"א בע"ח לחוד) אפילו ריח הגט אין בו והא וודאי תמיה גדולה לומר אם אפשר לר"י ור"י לאשמועינן לשמעתא דידהו אליבא דהלכתא וקא שבקי מלמימר הכי ואמרי (אליבא דרבנן דלא) ס"ל כוותייהו הא מלתא פליאה גדולה היא א"ו ע"כ ש"מ דאדר"א דקי"ל כוותי' דאומר ע"מ כרתי לאו דווקא ע"מ לחוד אלא אפילו בע"ח בלא ע"מ נמי סגי (ומה"ט לא מצי) לר"י ור"י למימר למילתייהו אדר"א דס"ל כוותי' כיוון דאליבא דידי' בחדא מינייהו סגי והוי גיטא מעלי' ובע"כ אי אפשר להו לומר למילתייהו אלא אדרבנן דלא סגי להו (בע"מ אלא בע"ח דאם נתנה לה) בע"מ אפילו ריח הגט אין בו: