שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ח׳

אבל מ"מ אי אפשר לומר כן דמשום דגבי טומאת גברי אית ליה חזקת טהרה משום הכי אי אפשר למתלי טעמא דספק טמא ספק טהור לא יאכל משום דטומאת הגוף בכרת ובספק כרת מדאורייתא אסור. שהרי כיון שיש לו חזקת טהרה ספיקו מותר אפילו באיסור כרת משום דאזלינן בתר חזקה הלכך ע"כ טעמא משום דטומאת גברי דבר שיש בו דעת לישאל הוא משום הכי ספיקו טמא שהרי ע"כ השתא נמי הא דספיקו טמא ע"כ חידש לן רחמנא גבי טומאה בדבר שיש בו דעת לישאל דלא אזלינן בתר חזקה דחזקת טהרה כמו דאזלינן בכל ספק כרת דכל התורה כולה בתר חזקה אפילו לקולא אבל לגבי (טומאה) גלי לן קרא דחזקת טהרה לא מהני מידי והחזקה כמאן דליתי' דמיא וכיון דע"כ מוכרחים אנו לאמר דחזקה גבי טומאת גברי כמאן דליתא דמי א"כ מנ"ל לרב גידל אמר רב למתלי טעמא דאע"ג דחזקה כמאן דליתי' דמיא ה"מ לגבי טומאת גברי משום דיש בו דעת לישאל לפיכך ספיקו טמא ונ"מ דבספק (שאירע) בטומאת גברי אם נטמא או לא נטמא אפילו בטומאת בשר מטמאינן ליה. דאם ספק זה יגע בבשר קודש מטמאינן ליה נמי לבשר הואיל והספק אירע בתחילה למי שיש בו דעת לישאל כדמוכח בכולה סדר טהרות ובהרבה מקומות בגמרא דלמא הא דדייק מקרא דספק טומאה דטומאת הגוף לא יאכל ולא מהני חזקת טהרה הכא מגזירת הכתוב היינו משום דכיון דלא מהני כאן חזקת טהרה לפיכך ספק טמא לא יאכל דכיון דגלי לן קרא דחזקת טהרה כמאן דליתי' דמי לגבי טומאה א"כ ספיקא דטומאת הגוף דבכרת הוא דלא יאכל ספיקו לחומרא כיון דלא מהני כאן חזקה לדידי' גופא אזלינן לחומרא אבל אם נגע ספק זה בבשר קודש הוה ליה כספק טומאת בשר דרחמנא אמר והבשר אשר יגע בכל טמא בוודאי טמא הוא דלא יאכל אבל לא בספק טמא. וטעמא דמלתא משום דטומאת בשר בלאו וכל ספק לאו גרידא רחמנא שרי' בכל התורה כולה הלכך הכא נמי אע"ג דלא מהני חזקת טהרה מידי לגבי טומאה מ"מ לטומאת בשר דבלאו. דל חזקה מכאן. הא בלאו הכי ספיקו שרי' ככל ספק לאו. ולא שנא אם אירע טומאת בשר בבשר עצמו כגון ספק נגע בטומאה ספק לא נגע ול"ש וודאי נגע אדם בבשר קודש זה אלא שהאדם ספק טמא ספק טהור. אע"ג שהאדם גופי' אסור לאכול בקדשים היינו משום דלגבי' דידי' הוה ליה טומאת הגוף דבכרת וספיקו אסור. אבל אם נגע אדם ספק טמא זה בבשר קודש אע"ג שוודאי נגע בהם מ"מ כיון דאדם הנוגע בהן ספק טמא הוא והוה ליה הבשר נמי ספק טמא ספק טהור לגבי טומאת בשר שאינו אלא בלאו ספיקו טהור אלא וודאי כל ספיקא דאיסורא לחומרא אזלינן מן התורה. ל"ש איסור לאו גרידא ל"ש איסור כרת הלכך לא מתוקמא טעמא דרומיא דקרא אלא כדרב גידל אמר רב. והרבה דקדוקי דברים יש לי בזה אלא שאין כאן מקומו ש"מ דכל ספיקו דאורייתא אסור מן התורה: