שאגת אריה החדשות · חלק י״ד סימן ט׳

ואחר שבררנו באר הטיב שערלה נוהגת בח"ל בהרכבה והברכה ודלא כדעת הרמב"ן ז"ל וסייעתו. מעתה ראוי לברר באיזה ענין ערלה נוהגת בהרכבה. הנה עתה אבאר דין מרכיב ילדה בילדה בנטע קמייתא לסייג ולקורות אי חייב בערלה בענין זה. כבר הבאנו למעלה דברי הר"ש שכתב בפ"ק דערלה והא דמשמע הכא שהבריכה פטורה מערלה ותניא נמי בת"כ ונטעתם פרט למו"מ. ובפ"ק דר"ה תניא א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' דמשמע דיש ערלה בהברכה. ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה ע"כ. ודבריו סתומים קצת ובדברי הר"ן הדבר מבואר יותר שכתב שם בפ"ק דר"ה ואיכא למידק משמעתן דהכא משמע דנהגת ערלה בהברכה והרכבה ואלו בספרא תניא ונטעתם פרט למו"מ. וי"ל בהברכה אהברכה ל"ק דההיא דספרא בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו. והא דהכא בשנפסקה. א"נ לא נפסקה אלא שאין יונקת ממנו וכל כה"ג נוהגת בו ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב והכי מוכח וכו'. ומרכיב אמרכיב נמי לא קשיא דההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסבכה בזקינה בטלה. כדאיתא בפ' משוח מלחמה ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שרי. והכי מוכח התם והא דהכא בשנטע לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל מש"ה אין זו בטלה לגבה ע"כ דבריו. מ"מ לשונו ז"ל מגומגם קצת דמוקי להא דספרא דפטור מרכיב מן הערלה במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. וע"כ האילן הנטוע למאכל היינו שעברו עליו שני ערלה דהיינו זקינה שבטלה ילדה בה. והא דפ"ק דר"ה מוקי לה בשנטע לראשונה לסייג ולקורות משום דאין בה דין ערלה כלל. ומש"ה אין זו בטילה לגבה. ובע"כ מיירי בתוך שני ערלה וכיון דאי מימלך עלה למאכל תורת ערלה נוהגת בראשונה גופי' אין השניה בטלה ולא דמי לילדה שסבכה בזקינה דלאו בת מהדר ואמלוכי היא וכדאמרי' התם בגמ' בפ' משוח מלחמה וכיון דהיינו טעמא של דבר א"כ לא תליא מידי באם שנטע הראשונה למאכל או לסייג ולקורות ואיכא לאוקמי לתרווייהו ההיא דפ"ק דר"ה ודספרא בשנטע לראשונה לסייג ולקורות. והא דמחייב בערלה לשניה בתוך ג' שנים לנטיעת הראשונה דאכתי בת מימלך היא. והא דפטור מן הערלה בספרי בלאחר ג' שנים לנטיעת הראשונה דהשתא לאו בת מימלך היא. דאפילו בשנה הרביעית אי מימלך עלה אין תורת רבעי נוהג בה משום דאין רבעי בלא ערלה וכדאיתא בירוש' וכ"ש דאי מימלך עלה בתר הכי לאו כלום הוא. וכן פסק הרמב"ם בפ' י' מהל' מ"ש הנוטע אילן מאכל ודעתו שיהיה סייג לגינה או שנטעו לקורות לא לפירות ה"ז פטור מן הערלה. נטעו לסייג וחזר וחישב עליו למאכל. או שנטעו למאכל וחזר וחישב עליו לסייג כיון שערבו בו מחשבת חיוב חייב. נטעו ג' שנים לסייג. ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי ע"כ. וצ"ל דעיקר כוונת הר"ן כך הוא דההיא דפ"ק דר"ה אי אפשר לאוקמי בנטע את הראשונה למאכל אלא בנטעה לסייג ולקורות לחוד דלא בטילה שניה בראשונה. והיינו נמי שכתב הר"ש וגבי הרכבה לא משכחת לה לחיובא אלא ילדה בילדה. ולדבריהם ז"ל היכא דנטע לקמייתא לסייג ולקורות לא בטלה לה שניה בראשונה משום דבת מהדר ואמלוכי היא ושניה חייבת בערלה וכדאמר שם בסוטה (דף מ"ג) ר' ירמי' דאהא דתנן דמו"מ ח"ע ממערכי מלחמה ורמינן עלה מהא דתניא ל"ח ולא חיללו פרט למו"מ ושני ר"ז אמר רב חסדא ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. והוינן עלה הרכבת היתר היכי דמי אלימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה הא בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. ושני רבי ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון שנטע לקמייתא לסייג ולקורות וכיון דקמייתא גופי' בת מיהדר ואמלוכי היא לא בטלה לה ילדה כמו שבטלה ילדה בזקינה משום דזקינה לאו בת מיהדר ואמלוכי היא: