שאגת אריה החדשות · חלק י׳ סימן ו׳

ומ"ש הט"ז וע"כ לתרץ הני שלשה קושיות אלימתות דע"כ לא אמרינן בפרק כה"ג דמוקמינן לנו בחזקת חי אלא כל שלא ידענו עדיין שמת. משא"כ בהנך תלת מילי דהשתא וודאי שפיר אמרינן דכבר הי' מת וכמשמעות לשון התוס' בפסחים שזכרנו שכתבו. כיון שמצאוהו מת אית לן לומר שמתחלתו הי' מת. ואין להקשות מ"ש משאר חזקות שאסרינן חזקה אפילו בכה"ג כגון במקוה. דפרכינן בריש נדה דנימא השתא הוא דחסר. וכן בסימן פ"א לעיל בגבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצאת טריפה. דאמרינן השתא הוא דנטרפה וכן בהרבה דוכתי. נראה לע"ד לומר דשאני במיתה דכל חי הוא עומד למות והוא עומד לכך בלי ספק ע"כ אמרינן שפיר דוודאי כל זמן שאינו מבורר שמת אמרינן חי הוא. אבל כשמבורר שמת אזלא החזקה לענין שנאמר השתא הוא דמת דאדרבה אמרינן שמעיקרא הי' מת כיון שעומד לכך עכ"ל. והא וודאי ליתא שנימא לענין מיתה מדהשתא מת מעיקרא נמי מת הי' בוודאי. מפני שכל חי עומד למות. וכמו שהוכחתי למעלה מהא דתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת כו'. דאפילו חכמים דפליגי עלי' דר"מ ואזלא בתר שעת מציאתן אינו אלא לתרומה וקדשים. אבל לא לחולין. וש"מ דלא אמרינן גבי מיתה דמדעכשיו מת מעיקרא נמי מת הי' בוודאי ועוד היכא דראוהו חי בערב אפילו לרבנן טהור כמש"כ הר"ן בפ"ק דנדה. ועוד מהאי דפרק המדיר (דף ע"ו) קשה עליו שהרי אמילתא דרב יהודה א"ש דאמר גבי המחליף פרה בחמור כו' דעל בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ואיתותב שמואל התם מהא דתניא גבי מחט שנמצא כו' הוגלד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה. לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה ואי לא יהיב דמי בעי להביא ראי' ומפיק כו' ומאי קושי' בשלמא גבי מחליף פרה בחמור שפיר אמרינן על ב"ה להביא ראי' שהי' חמורו קיים במשיכת הפרה דהרי ליכא למימר העמד חמור בחזקת חי בשעת משיכת הפרה דגבי מיתה כל בעל חי עומד למיתה. לכך אמרינן מדהשתא מת מעיקרא קודם משיכת הפרה נמי מת. אבל גבי מחט בבה"כ דאין בהמה עומדת לטרוף. ואדרבה רוב בהמות אין טריפות הלכך בעי טבחי לאתויי ראי' בדיהיב דמי שכבר נטרפה בשעת מכירה. ואי לא מייתי ראי' אמרינן העמד אותה בחזקת שלא נטרפה עד עכשיו שהרי רוב בהמות אינם טריפות. ולא שייך כלל לומר כיון מדהשתא טריפה מעיקרא נמי טריפה הייתה בשעת מכירה. אלא אמרינן השתא ברשות הטבח נטרפה ועוד דאמרינן התם במסקנא גבי מחליף פרה בחמור הכי אמר שמואל כל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' ותנא תונא כלה. ופירשו התוס' היינו כלה בבית חמי' דכי היכא דמוקמינן לה בחזקת שלימה והשתא הוא דאתי מום אע"ג דמוחזק הבעל. ה"נ אוקי החמור בחזקת שהיא קיימת והשתא היא מתה ע"כ. והיאך יליף להא דהמחליף דמוקי החמור בחזקת שהוא קיים מכלה בבית חמי' דמוקמינן לה בחזקת שהיא שלימה עד השתא. דלמא כלה בבית חמי' שאני דהרי אין אדם מיועד ועומד למום. הלכך שפיר איכא למימר דהשתא היא דנולדה בה מומין אלו. ועד עכשיו מוקמינן לה בחזקת שהיא שלימה. אבל גבי חמור הא כיון דבעלי חיים מועדין ועומדים למיתה נימא מדהשתא מת מעיקרא מקודם משיכת הפרה כבר מת. ועל בעל החמור להביא ראי'. אלא וודאי ש"מ דליתא להאי סברא כלל. ולא אמרינן מדהשתא מת מעיקרא נמי מת הי'. ועוד היאך לא השמיע בעל ט"ז לאזניו מה שיצא מפיו שהרי התם מביא ראי' מהא דמצאו הרוג ואינו ידוע מתי נהרג דאי אפשר להנשא הרי דהתם אי אפשר לומר טעמא דידי' משום דכל ב"ח מועדין ועומדין למיתה דהא תינח היכא שמת במיתה טבעית איכא למימר הכי. אבל בנהרג לא שייך לומר כן וכי אדם מועד ועומד ליהרג הא וודאי לא. וא"כ אמאי לא מוקמינן לי' בחזקת חי כמעיקרא אלא וודאי טעמא דפירשתי עיקר דלא שייך לומר העמד אותו בחזקת חי כיון דהרי מת לפניך אתרע חזקתו וחיישינן דלמא מת כבר. ולא אמרינן מדהשתא מת מעיקרא נמי מת הוה אלא הוה לי' ספק שקול אם השתא מת או מת כבר. והא דאמרינן גבי מקוה דנימא השתא הוא דחסר הא וודאי לא קשי' מידי דהתם פריך אהא דמטמא אפילו ברשות הרבים אע"ג דקי"ל ספק טומאה בר"ה ספיקו טהור אלמא בוודאי חסר מחזקינן להמקוה למפרע. והא דקאמר התם גבי הי' בודק את החביות התם נמי (נימא) השתא הוא דאחמיץ לאו משום חזקה דמעמידין החביות בחזקת יין עד השתא קאמר הכי. אלא קאי אהא דאמר התם גבי דם נדה השתא היא דחזי' פריך דנימא נמי השתא היא דאחמיץ והא דאמרינן (בנדה השתא הוא דחזי וקם) גבי גבינות שמביא בעל ט"ז. כבר עמדו התוס' על זה שם בנדה וכמבואר בהרבה פוסקים ואכמ"ל בזה: