שאגת אריה החדשות · חלק ה׳ סימן ג׳

וא"ת הא גופי' טעמא בעי מאי טעמא לא גזר ר"ג בארוסה כמו בנשואה הרי עיקר טעם גזירה הי' משום תקנת הנשים שלא יהי' קטטה ומריבה ביניהם כמ"ש שם בהגהות מרדכי וכן כתב הב"י בשם הר"ן בתשובה. וכן כתב מהרי"ק שם בשם תשובת הרשב"א שלא עשו אלא לגדור מפני הפריצים והמעוללים בנשותיהם שלא כראוי א"כ מ"ש ארוסה מנשואה. ומלתא זו יש ללמוד מדברי מהרי"ק שם דכתב ע"כ לא תקן אלא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה אבל היכא שלא נשאה ורוצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בע"כ ולהתחייב לה בשאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כייפינן לי' לכנוס אלא מחייבין אותו לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל ע"כ. ביאור דבריו דבשלמא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה לו כבר שפיר איכא למיגזר מפני תקנת אשתו הנשואה לו כבר שלא יהא קטטה ומריבה ביניהם ואין הבעל מפסיד ע"י זה דהרי אין אנו מכריחין לו מפני תקנת זו להתחייב בדבר חדש שלא הי' חייב עד עכשיו שהרי לאשתו כבר נתחייב כבר בעת נשואין בדברים שהבעל חייב לאשתו הילכך תקן מפני תקנת האשה הראשונה שלא ליקח אחרת אבל בארוסה מי יכריחנו לכנסה ולהתחייב לה בע"כ בדברים שהבעל חייב לאשתו אם לא תמצא חן בעיניו דאטו ר"ג לתקנת הנשים חייש ולתקנת האנשים לא חייש. והא דמסיים דבר פשוט הוא דמחייבין לי' לכנוס כו' כלומר דהכא קי"ל דוודאי ראוי לחוש נמי לתקנת ארוסה שלא לישא עליו אשה אחרת כדי שלא יניחה ותתעגן מכח תקנת ר"ג משגזר שלא לישא ב' נשים. וא"כ כשישא אשה אחרת על ארוסתו ממילא תשאר ארוסתו עגונה שהרי אמר נשואי שני' אי איפשר לי' ליכנוס ארוסתו מפני חר"ג ונמצא ע"י תקנתו תתעגן הארוסה והרי תקנתו קלקלתה של ארוסה. וע"ז מסיק דמ"מ אין כאן משום עגון להארוסה אלא מחייבין אותו לכנוס או לפטור שלא לעגן כו' כלומר קודם שישא לשני' אם הארוסה תתבע אותו לדין מחייבין אותו לכנוס או לפטור ואין כאן משום עגון כלל וה"נ לאחר שנשא שני' אם לא תבעה אותו הארוסה קודם לכן עכשיו מחייבין אותו לפטור. דלהנשא א"א מפני חר"ג. ומכאן תבין מה שהב"ש שגג בזה דהוא סבר דלא איירי מהרי"ק בנושא אשה על אשתו אלא מדין כפי' איירי לומר דאין כופין אותו לכנוס ואטעי' הא דמסיים מהרי"ק דבר פשוט הוא דלא כייפינן לי' לכנוס הוא סבר דאלמעלה קאי וליתא דא"כ מה ענין חר"ג לכאן אלא וודאי כמש"כ למעלה וזה ברור בעיני. הרי נתברר לנו דס"ל להמהרי"ק דבארוסה לא תיקן ר"ג אלא בנשואה דווקא משום דבארוסה מי יכריחנו והאי טעמא שייך נמי בשומרת יבם מי יכריחנו ולא מיבעי למאי שכתבתי למעלה דשומרת יבם לא אלימא מארוסה אלא אפילו לדברי הגמרא דשומרת יבם אלימא מארוסה מ"מ כיון דלא אלימא כנשואה א"א ללמוד אותה מתקנת ר"ג שלא להחרים אלא בנשואה דווקא דאלים טפי. וכמש"כ. ועוד האי טעמא גופא דלא גזר בארוסה משום מי יכריחנו ה"ט שייך נמי בשומרת יבם מי יכריחנו לכנסה ולייבם אותה להתחייב בדברים שהבעל חייב לאשתו ולא עוד לא מיבעי שאין אנו מכריחין אותו לייבם אלא אפילו אדרבה לפ"ד רוב פוסקים מ"ח קודם למצות יבום. וכן דעת האחרונים א"כ אדרבה אנו עושין כל טצדק' דאפשר כדי שלא לייבם אותה ולכנסה לכש"כ שאין כאן משום חר"ג. וא"כ הא וודאי קשה על רמ"א שהביא ההיא י"א דעכשיו בזה"ז כו' אם נפלה לו שומ"י אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו. וזהו דעת יחידאי ר"י מפרי"ש שהביא מהר"י מינץ. וכבר נתבאר מדברי הר"א בהגהת מרדכי ומהרי"ק ומהר"ם דלית להו האי סברא וגם הב"י בסי' א' בש"ע פסק כן ואע"ג שרמ"א כתב בד"מ שמדברי התוס' שכתב בסי' קנ"ד משמע נמי דיש להחמיר בארוסה. מ"מ הא כתב בעצמו דראוי לילך אחר המיקל בתקנה זו. כמש"כ בשמו וכאן הפריז על מדותיו להחמיר בשומרת יבם. הלכך הדבר ברור שאין ראוי לחוש לזה כלל בשומ"י לאסור ליבם לישא אשה ואין כאן משום חר"ג. והכי נמי משמע להדיא מדברי הגה"מ בתשו' הנזכרת מן ה"ר יחזקי' השואל ומן ר' אביגדור המשיב. שהרי השואל כתב דאע"ג דקי"ל יש זיקה אפילו בתרי אחי מ"מ מסופק אם שייך לחוש לחרם הר"ג מב' נשים. דלכאורה לא גזר לישא אשה כל זמן שהיא זקוקה לו דלא אמר אלא דלא ישא ב' נשים מעצמו והא קמן דלא אסרינן ליה לא באשתו ולא ביבמתו אם הוא נשוי כדאמרינן ביבמות וה"ה דלכתחילה ישא. וע"ז השיב הרר"א אם אמרו זיקה ככנוסה בערוה החמורה יאמרו בחרם זה הקל (כי אמרו) בתקנות חכמי הדור לא גזר הגאון אלא דלא לישא ב' נשים. אבל הא חדא ממילא אתרמי לי' ולמיפק קיימא משום דררא דאורייתא לאבא שאול הלכך כמי שאינו זקוקה דמי' לגבי איסור קל כי הא לא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל. והכא קיי"ל שלא ייבם ואין כאן ב' נשים עכ"ל ונ"ל שהמשיב ארכבי' אתרי ריכשי. חדא ועוד קאמר חדא דלא אמרינן זיקה ככנוסה באשה זו כיון דממילא אתרמי' לי' ולא ע"י מעשיו באה לרשותו. והא דמסיים ולמיפק קיימא משום דררא דאוריית' לאבא שאול טעם אחר הוא דלא שייך כאן לומר זיקה ככנוסה דמי' אע"ג בעלמא גבי אחות אשה אמרינן זיקה ככנוסה דמיא. כדתנן (יבמו' כ"ו) היתה אחת מהן אסורה עליו איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ואינה מתיבמת דהוה אחות זקוקה אע"ג דאחותה אסירא לי' משום מצוה או קדושה לא פקע זיקתה אלא א"כ היתה אחת מהן אסורה עליו אסור ערוה ה"ט משום דאחות זקוקה אסורה עליו משום דררא דאחות אשה דאורייתא לא פקע זיקה אלא באסור ערוה חמורה. אבל לא באיסור קל אבל איסור הגאון דקל דלי' בי' דררא דאורייתא מדחי זיקה מקמי איסורא רבה דכונס שלא לשם מצוה דהוה כפוגע בערוה שלא במקום מצוה וכדמסיים שם בהגה"מ כי לא גזר הגאון בשני' אלא אם כן הראשונה היתה ראוי' לכנוס ולהני טעמא אפילו נפלה היבמה לפניו קודם ששידך את המשודכת לו ה"ה דמותר לשדך ולישא אשה אחרת אחר נפילת היבמה ומשום בההיא עובדא דקא שקלי וטרי' בי' התם הי' מעשה ששידך וקודם שכנסה נפלה לו יבמתו נתן השואל עוד טעם להתיר. ועוד כיון דקדם ושידך קודם שנפלה לייבום איך תאסור עליו המשודכת משום חרם ר"ג שלא גזר על המשדך (בתקנות שיחול החרם שלא ישא אחרת ביבמה). ואם נימא ששייך חרם הגאון ביבמה א"כ אדרבה המשודכת תאסר עליו יבמתו ולא יבמתו תאסר המשודכת ברישא שהיא קדמה ועל זה הולך וסובב דבריו להתיר משום דהשידוכין קדמה לנפילת היבמה ומדמין לה לשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. דלמ"ד יש זיקה אומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה ופירש דווקא קידש לאחר נפילה. אבל אם קידש קודם אינו צריך להמתין ה"נ כיון דהשדוכים קדמה לנפילת היבמה. חרם דרבנן דשדוכים פקעי הזיקה לענין חרם דרבנן ועוד פירש ר"י דקדושין נמי לא מפקי זיקה. ואפ"ה אם קידש בהתר אינו צריך להמתין כש"כ זה משום תקנה בעלמא שלא יצטרך להמתין ואח"ז חוזר לדבריו הראשונים ומסיים ועוד שמא תקנת הגאון לא שייכא כלל במקום זיקה בעלמא כלומר אפי' אם נפלה כבר שומ"י מ"מ מותר לשדך ולכנוס אח"כ וע"ז שהביא השואל ראי' מהא דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה לענין קדמו השידוכין ע"ז השיב הר"א שיש לחלק ומסיים: ועוד אפילו שידוכין מפקע לה כו' מ"מ השואל והמשיב שווים דלא שייך חרם ר"ג לגבי זיקה כלל וטעמא קמאי אלא לרווחא דמלתא פלפלו (בעובדא) דידהו (אי שייכא) ה"ט אי לא. הרי דהר"ר יחזקי' השואל והרר"א המשיב שווים דלא שייך חר"ג גבי זיקה. וא"כ איך נניח דברי כל הני רבוותא בשביל ר"י מפרי"ש שהביא ר"י מינץ: ועוד דאפילו בשל סופרים קי"ל דהלך אחר המיקל כש"כ בתקנה קלה כזו דלית בה משום דררא דאיסור דאורייתא כמ"ש הד"מ בעצמו הלכך הדבר ברור דלית דחש להתקנה לאסור משום זיקה לשדך או לכנוס קודם חליצה לאחר נפילת היבמה כן נראה לי: