שאגת אריה החדשות · חלק ב׳ סימן ג׳

ונ"ל שלמד הרמב"ם ממקומו מן הגמרא שאכתוב לקמן בס"ד דע"כ איכא למ"ד דלא ס"ל הא דריח הגט פוסל מה"ת מן הכהונה דע דבמסכת קדושין ספ"ה דף ס"ח יליף ראב"י דאין קידושין תופסין בח"כ ק"ו מיבמה מה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין ח"מ וח"כ לא כש"כ. ופריך א"ה שאר חייבי לאווין נמי אר"פ חייבי לאווין בהדיא כתיב בהו כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואין שנואה שנואה בנשואין וקאמר כי תהיין וקאמר ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאווין כי תהיין במאי מוקים באלמנה לכה"ג וכר' סימאי כו' ופריך ולר' ישבב דאמר באו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיו אומר כל שאין לו ביאה בישראל הוולד ממזר כו' במאי מוקים לה מוקי לה בבעולה לכה"ג. ומ"ש משום דהוה לי' עשה שאינו שוה בכל זהו סוגיות הש"ס התם. ואיכא למידק למה לי' למדחק לאוקמי האי כי תהיין בכה"ג לחוד ובעולה המ"ל דהאי כי תהיין בלאו הנוהג בכל הכהנים שהרי התם באותו סוגיא ובסוף פרק החולץ (דף מ"ט) אמרינן אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר כלומר אפילו ר"ע דסבירא לי' דיש ממזר מחייבי לאווין מ"מ מודה בבא על הסוטה אע"פ שהוא מחייבי לאווין דאין הוולד ממזר. ומפרש טעמי' דסוטה שם בפ"ה דהא תפסי בה קדושין. ופרש"י דאף לאחר שזינתה לא פקע מינה קדושין הראשונים ע"כ. וכתבו התוס' שם בפרק האומר דמשמע מתוך פרושו שאינו מודה אלא בסוטה שלא יצאה מתחת בעלה. אבל אם גירשה וחזר וכנסה הוולד ממזר לר"ע. וקשה הא בפרק יש מותרות משמע דאפילו מחזיר סוטתו אין הוולד ממזר דקאמר התם מחזיר סוטתו א"ב וא"כ לא שייך בה טעמא דמשום שעדיין ק"ת בה אין הוולד ממזר. ובמסקנא פירשו בשם הר"ש מדריווש דכיוון דכל זמן שלא גירשה לא יהא הוולד ממזר אין לאמר משום שגירשה יהא איסור נוסף דמאי גריעותא יש בה לאחר גרושין יותר מלפני גרושין וכיון דסברא לומר דלאחר גרושין נמי אין הוולד ממזר ה"נ איכא למימר דתפסו בה קדושין דהא בהא תליא מילתא אלו דבריהם ז"ל והשתא לפי זה יש לי להקשות דא"כ כהן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לשום אדם דגיטא לאו גיטא מ"מ פסולה לכהונה דהיינו ריח גט שפוסל מן הכהונה דהיינו אשה גרושה מאישה לא יקחו דדרשינן אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פסולה לכהונה והוה לי' חייבי לאווין. ומ"מ אין הוולד ממזר אפילו לר"ע דהא עדיין לא פקעי מינה קדושין הראשונים. וה"ה כאשת איש גמורה דהאי גיטא לאו כלום הוא אלא שפוסל לכהונה משום ריח הגט והוה לי' לגבי כהן בלאו דאשה גרושה מאישה לא יקחו וא"כ ה"ה נמי אם גירשה בעלה כהן וחזר והחזירה הוא או שקידש כהן אחר קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמה גריעותא יש בה לאחר הגרושין מלפני הגרושין. שהרי לפני הגרושין נמי קיימא בלאו זה דאשה גרושה כו'. ומ"מ לא פקעי קדושין הראשונים אע"פ שהיא אשת כהן ואפילו אם תדחוק לומר דבגירשה בעלה יש ריעותא יותר לאחר גרושין דאלו לפני הגרושין אינה אסורה אלא משום ריח הגט בלבד. ואלו השתא גרושה גמורה היא מ"מ אם מת בעלה אחר שגירשה בריח גט כזה אם קדשה כהן קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמה גריעותא נוסף בה ע"י מיתת בעלה. וא"כ ל"ל להגמרא לאוקמי האי כי תהיין אדר"ע בכה"ג לחוד ובבעולה הוה לי' לאוקמי בגרושה ואפילו לכהן הדיוט וכגון שנתגרשה בריח הגט שפסולה לכהונה ואחר מיתת בעלה קידש כהן דקדושין תופסין בה אפילו לר"ע כמו גבי סוטה דאמרינן דמודה בה ר"ע דחד טעמא לתרווייהו. דבשלמא הא דלא מוקי במחזיר סוטתו דהאי כי תהיין אדר"ע כבר עמדו עליו בתוס' שם ס"פ החולץ (דף מ"ט) וא"ת בסוף האומר בקדושין ור"ע כי תהיין במאי מוקים לה לוקמי במחזיר סוטתו. וכ"ת דתהיין מיותר וסוטה נפקא לי' מקרא דלהיות לו לאשה א"כ היכי מוקים לה באלמנה לכה"ג וכדרבי סימאי הא כתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים. וי"ל דלא בעי לאוקמי בסוטה משום דשנואה משמע שהיא שנואה בתחילת נשואין ע"כ. אבל בגרושה שנתגרשה ע"י ריח גט וקידש כהן לאחר מיתת בעלה הוה מצי לאוקמי שהרי תחילת נשואיו של שני זה היתה שנואה. ועוד יש לי להקשות דבריש אלו נערות (דף כ"ט) אמרי' ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הווי' רשב"ג אומר אשה הראוי לקיימה ואמרינן מאי בינייהו אמר ר"ז ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד יש בה הווי' ה"נ יש בה הווי' למ"ד ראויה לקיימה הא אין ר"ל ופריך ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאווין מ"ב כו' וכוליה סוגיא כמו ההיא דפ"ה עד איכא בינייהו בעולה לכה"ג ולמה לא קאמר איכא בינייהו שגירשה בעלה בריח הגט ומת מן הארוסין וכנסה כהן הדיוט למ"ד יש בה הווי' ה"נ יש בה הווי' למ"ד ראויה לקיימה הא אינה ר"ל שהרי תנן בפרק א"נ (דף ל"ח) נערה שנתארסה ונתגרשה רי"ה אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה והכא אדר"ע קיימינן ולדידי' לנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וה"ה לנתארסה ומת. ואע"ג שיש ליישב קושי' זו בדוחק מ"מ אין נראה וא"צ להאריך בזה ומוכח מהא דריח הגט אינו פוסל לכהונה מה"ת אלא מדרבנן בלבד וא"כ א"א לאוקמי להאי קרא דכי תהיין בהכי וא"ש נמי דלא אמר בפרק א"נ איכא בינייהו שגירשה בעלה בריח הגט דא"כ כהן נמי ראוי לקיימה מן התורה ולית בה שום נ"מ אם נאמר אשה שאינה ראוי' לקיימה או אשה שיש בה הווי' וכיון דמשמע מסתמא דגמרא דאין ריח הגט פוסל מה"ת ליתא להא דרב ולר"י דס"ל שפוסל מ"ה ואמרינן דקי"ל לסתמא דגמרא דר"י משום זקן אחד פליגי עלייהו וס"ל דאין ריח הגט פוסל מ"ה והלכה כוותייהו כיון דמשמע מסתמא דגמרא דהכי ס"ל. זהו מה שנ"ל להעמיד דברי הרמב"ם שכתב דריח הגט אינו פוסל לכהונה אלא מדרבנן ולא תיקשי עליו קושית ה"ה ז"ל. ומיהו אינו מוכרח דהא דקי"ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב הני מילי היכי דפליג בהדי. אבל אי פליג בתר הכי אפשר דהלכה כתלמיד וכה"ג כתב הר"ן בר"פ המגרש גבי הא דתנן התם כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דמוקי לה חזקי' כרשב"א ור"י תלמידו מוקי לה כרבי (דקי"ל כר"י) ואי משום דסתמא דגמרא דפרק א"נ ובפרק האומר דמוקי בבעולה לכה"ג ולא מוקי בנתגרשה ע"י ריח הגט די"ל בכל הכהנים ש"מ דהלכה כר"י לאו ראי' כלל דכיון דבריח הגט א"א לאוקמי לכו"ע ובבעולה לכה"ג אתי שפיר לכו"ע ומה"ט נקיט הש"ס לההיא אוקימתא דאתיא ככו"ע וזה דרך הש"ס במקומות אין מספר: