שאגת אריה החדשות · חלק א׳ סימן ג׳

ובטור כתב שם הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אין קושרין את לחייו ואין סכין אותו כו'. וכתב ר"מ מרוטנבורג דווקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל דבריו אבל מי שאמרו לו ראינו בנך או אחיך גוסס היום ג' ימים הוא בחזקת שמת וצריך להתאבל עליו ע"כ הרי שכתב דווקא בעודו לפנינו חשוב כחי לכל דבריו אבל א"ל ראינו גוסס היום ג"י כלומר ואינו לפנינו הוא בחזקת מת ש"מ דהיום ג"י שאמר שראוהו גוסס לאו שהיה גוסס כל הג"י שהרי מיירי שאינו לפנינו א"ו כדפירשתי שה"פ שכבר פירש ממנו זה ג"י משעה שראוהו שהוא גוסס והואיל דרוב גוססין למיתה אמרינן דרובן אינן חיים ג' ימים ומתאבל עליו מיד אבל אם ראוהו שהתחיל להיות גוסס ומשהתחיל להיות גוסס הלכו להם מיד ואין זמן מהתחלת הגסיסה עד שאמרו לו שהתחיל להיות גוסס ג"י עדיין אפשר שלא מת ואין מתאבלין עליו עד תשלום ג' ימים משהתחיל להיות גוסס דאין רוב גוססין למיתה תיכף אלא עד ג"י. ומ"מ אפילו הוא גוסס כל ג"י ויותר אין מעידין עליו להשיא את אשתו מחמת חומרא דא"א חיישינן למיעוט גוססין שחיים ובדברי הרא"ש בסוף אלו מגלחין מבואר הדבר באר היטב שכתב תניא באבל רבתי הגוסס ה"ה כחי לכל דבריו. מעשה באשה אחת שהיתה רחוקה מבעלה מהלך ד' ימים ובאו והגידו לה הנחנו את אישך גוסס והורה לה ר"מ שתתאבל דאמרינן בפרק כל הגט (דף כ"ח ע"א) השולח גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים וקאמר עלה בגמרא ל"ש אלא שהניחו חולה אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה דאמרינן דלמא מיית והא דאמרינן בפרק שבועות העדות (דף ל"ג ע"א) כגון שהיו כת שני' קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססין מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל אין לפרש קמ"ל דלא דהא אמרינן בפרק כל הגט רוב גוססין למיתה אלא הפירוש קמ"ל אע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ כשהוא לפנינו הגוסס ה"ה כחי לכל דבריו. וכן יש בספרים קמ"ל דהשתא מיהו לא שכיב. אבל כשאינו לפנינו והניחו גוסס תלינן שכבר מת א"כ בנידן זה רוב גוססין אינן חיים ג' ימים או ד' ע"כ. הרי בההיא עובדא שהיתה רחוקה מבעלה ד' ימים ואמרו לה הנחנו את אישך גוסס מסיים עלה דרוב גוססין אינם חיים ג' או ד"י. והיינו כדי מהלך של אלו שאמרו לה הנחנו את אישך גוסס והאשה היתה רחוקה מבעלה מהלך ד' ימים ובזה מיירי שהוא להלך אותו המהלך שאמרו הנחנו את אישך גוסס ממקום בעלה עד שהגיעו למקום שהאשה שם והיינו שהוא מחלק בין כשהוא לפנינו הגוסס ובין שאינו לפנינו דתלינן שכבר מת ודווקא בכדי שהיות ג' או ד' ימים משעה שהתחיל להיות גוסס הוא דתלינן שכבר מת מטעם שמסיים דרוב גוססין אינם חיים ג' או ד' ימים אבל לא איירי כלל במשך זמן הגסיסה. גם במרדכי פ' א"מ העתיק מעשה הנ"ל וכתב ככל דברי הרא"ש אלא שמסיים א"כ בנידן זה רוב גוססין אינם חיים שני ימים או שלשה ע"כ. משמע לענין אבילות אפילו באומר הנחנו את קרובך גוסס ב' ימים סגי ומתאבלין עליו. ומ"מ בעיקר הוראת ר"מ שהורה להתאבל על גוסס משום דרוב גוססין למיתה אע"ג דאיכא מיעוט גוססין דחיים אזלינן בתר רובא להחמיר שדיתי בה נרגא בתשובה אחת דאין הולכין באבילות בתר רובא להחמיר כמ"ש שם מ"מ אין זה ענין לנידן שלפנינו דאע"פ דסבירא לי' לר"מ דלענין אבילות אזלינן בתר רובא דרוב גוססין למיתה ומתאבלין עליו מ"מ בגוסס אין משיאין את אשתו דמשום חומרא דא"א לא אזלינן בתר רובא דרוב גוססין למיתה וחיישינן למיעוטא דחיים והרי הרא"ש גופא שמביא ההוא עובדא דר"מ דהורה להתאבל בא"ל הנחנו את אישך גוסס מטעמא דרוב גוססין למיתה ומשמע דס"ל כוותייהו. ואפ"ה כתב ברפ"ג דבכורות דגוסס אין מעידין עליו להשיא את אשתו דמשום חומרא דא"א חיישינן למיעוט גוססין דחיים. ומ"מ למדנו דאין מעידין על הגוסס להשיא את אשתו ל"ש הי' גוסס זמן מועט ל"ש הי' גוסס זמן רב אפילו הרבה ימים משום דחיישינן למיעוט גוססין דחיים ומשום חומרא דא"א לא אזלינן בתר רובא וה"מ לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת אין מוציאין אותה ל"ש בגוסס זמן מועט ל"ש בגוסס זמן מרובה דהרי מדמינין לה למים שאל"ס דקי"ל נשאת לא תצא ודברים פשוטים וברורים הן ולא הארכתי בזה אלא להוציא מלב הטועים הללו בעל ס' ב"ש ובעל ס' ב"ה גם להראות לתלמידי דורינו אשר עליהם נאמר כי רבים חללים הפילה זהו תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה: