שאגת אריה החדשות · חלק ב׳ סימן ד׳

עוד אני אומר דבע"כ אי אפשר לפרש טעמי' דאביי הנ"ל בסוטה שאין הוולד ממזר ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל מהאי טעמא דהואיל ולא פקעי קדושין הראשונים על ידי שזינתה הילכך אפילו אם גירשה והחזירה נמי קדושין תופסין בה ואין הוולד ממזר דמאי גריעותא נוסף יותר לאחר גרושין מלפני גרושין וה"ה דקדושין תפסי בה דתפיסת קדושין באין הוולד ממזר תליא מילתא וכמש"כ התוס' בשם הר"ש מדריו"ש דא"כ לפי זה כל איסור לאו שאפשר שיארע באיש או באשה לאחר קדושין אין הו"מ כיון דלא פקעי קדושין הראשונים מהם וה"ה בגירשה והחזירה נמי אין הו"מ דהא לא נוסף שום איסור לאחר גרושין מלפני גרושין וה"ה דלאחר גרושין אם החזירה ק"ת דהא בהא תליא. וא"כ הדבר ברור ל"ש גירשה והחזירה ל"ש גירשה (או) ומת וקדשה אחר קדושין תפסי לו בה ואין הוולד ממזר דמה לי הוא ומה לי אחר אטו איסור נוסף על אחר יותר מעל הבעל וכיוון דאין הוולד ממזר מאחר ה"נ קדושין תופסין לאחר דהא בהא תליא וא"כ בפצוע דכא וכרות שפכה קדושין תופסין לר"ע דהא אם נעשה פצוע דכא וכ"ש אחר הקדושין לא פקעי קדושין הראשונים ואע"ג דלא שייך בהו לאמר אין הו"מ דלאו בני אולודי נינהו מ"מ כיוון דבשאר איסור דכוותייהו אין ה"מ וממילא דתפסי קדושין נמי ואפילו לאחר גרושין בין לבעלה בין לאחר ה"נ אע"ג דלאו בני אולודי נינהו. לענין תפיסת קדושין אחר הגרושין בין לבעל בין לאחר גרושין או מיתת הבעל לא גרע משאר ח"ל דכוותייהו וקדושין תופסין בהן א"כ תקשה לך ניהו דהאי קרא דכי תהיין ליכא לאוקמי כדר"ע בפ"ד וכ"ש דת"ק דהאי שנואה מיירי שנשא כשירה דקאי עלה בלאו דלא יבוא והאי אהובה מיירי שנשא פסולה דלא אסירא לי' א"נ גיורת למ"ד קהל גרים לא אקרי קהל דהא וילדו לו בנים האהובה והשנואה כתיב והני לאו בני אולודי נינהו. אבל מ"מ בר"פ א"נ הוה מצי לאוקמי איכא בינייהו פ"ד וכ"ש שאנס בת ישראל למ"ד אשה דבת הווי' ה"נ יש בה הווי' אפילו לר"ע ולמ"ד ראוי לקיימה הא אינה ראויה לקיימה ול"ל לדחוק ולאוקמי בבעולה דהאי איסור לא מצי לאוקמי אלא בכה"ג לחוד הוה לי' לאוקמי בהני איסורין דאמרן דמצי לאוקמי בכל ישראל. ועוד קשה לי לפי פירוש התוס' שהרי תנן בפרק הערל (דף ע"ט) אמר ר"י שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיו לו שעת הכושר וסריס חמה ל"ח ול"ח לאשתו מפני שלא הי' לו ש"ה ובגמרא מכדי שמעינן לר"ע חייבי לאווין כח"כ דמי' וח"כ לאו בני חליצה וייבום נינהו. ומאי קושי' הא שאני לאו דפ"ד וכ"ש דאפי' ר"ע מודה דקדושין תפסי בהם מטעמא דאמרן והא דאמר ח"ל לר"ע כחייבי כריתות דמיא בתפיסת קדושין תליא מילתא כיון דסבירא לי' דח"ל אין קידושין תפסי כח"כ ה"ה דלאו בני חליצה וייבום נינהו כח"כ כדאמרן בפ"ק דיבמות (דף כ') ובסנהדרין (דף נ"ג) וכיון דפ"ד וכ"ש קדושין תפסו בהם לר"ע ולא דמי לח"כ לענין ת"ק ה"ה דלענין חליצה ויבום לא דמי להם דהא בהא תליא הלכך הדבר ברור דליתא להאי פי' של הר"ש מדריו"ש ופירוש שמעתתא זו דהכל מודים בסוטה שאין ה"מ יתבאר לקמן בס"ד. וא"כ אין מהא דהאומר ור"פ א"נ ראי' לדברי הרמב"ם כלל דאיכא למ"ד דריח הגט אינו פוסל לכהונה מן התורה וכיון דאשכחן לרב ור"י דס"ל להדיא דפוסל מן התורה אין לנו לומר דר"י משום זקן אחד פליג עלייהו והא דלא ילפי מאשה גרושה מאישה לטעמא דר"א משום דא"ל דס"ל דגם ר"א סבירא לי' דאיסור כהונה שאני. ועוד נ"ל ראי' ברורה דאפילו לר' ינאי נמי אית לי' להא דרשא דאשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נמי פסולה לכהונה שהרי אמרינן התם בר"פ המגרש דר"ע השיב על דברי ר"א הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם. וק"ו מה גרושה שהיא קלה אסורה מצד גרושין שבה אשת איש שהיא חמורה לא כש"כ. וטעמא דאסורה לזה מצד הגרושין שבה אע"ג שאצלו אינה גרושה אלא אלמנה (שהרי אמר אלא לפלוני) ע"כ ה"ט משום דרשא דגרושה מאישה לבדה פסולה מן הכהונה וכן פרש"י ז"ל וקאמר רבא התם דאית לי' פרכא ודייק הגמרא מאי פרכא אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ומשני רבא כר"י משום זקן אחד קא מתני הרי רבא אע"ג דכר"י סבירא לי' קא פריך איסור כהונה שאני והשתא למה לי' למימר אסור כהונה שאני הא ר"י לית לי' להאי דרשא דאשה גרושה מאישה וממילא אזדא לי' ק"ו של ר"ע שאמר ומה גרושה שהיא קלה אסורה מצד גרושין שבה א"א החמורה לא כש"כ שהרי איסור גרושה קלה נמי אינה אסורה מצד גרושין שבה לאחר מיתת המגרש כיון דלית לי' ההיא דרשא א"ו ש"מ דר"י נמי לא פליג אההיא דרשא דכו"ע מודים דריח הגט פוסל מן התורה לכהונה. ועפ"ז תראה שאזדא לי' דברי ה"ה שם שרוצה שם ליישב דברי הרמב"ם דמסיים וכתב ואולי רבינו סובר דלפי שיטתו של ר"א השיבו בגמ' דאפילו אם תמצא לומר דפיסול זה מדאורייתא ליכא למילף מיני' היתר לעלמא דאיסור כהונה שאני שריבה הכתוב בכהנים מצות יתירות והחמיר בהן או שהוא מפרש איסור כהונה שאני שאין איסור זה אלא מדבריהם ואין ללמוד ממנו היתר וקושיא זו צ"ע לדעת רבינו עכ"ל והא ליתא דמק"ו דר"ע מוכח להדיא דריח הגט פוסל לכהונה מן התורה שהרי להחולקים על ר"א מוכח התם בכולי שמעתתא דבחוץ מפלוני אינו גט מן התורה וגם מפרכא דרבא נמי מוכח הכי דריח הגט פוסל לכהונה מן התורה: