שאגת אריה החדשות · חלק ו׳ סימן ב׳

תשובה הרמב"ם כתב בספר המצות שלו בחלק מ"ע מצוה (רלא) היא שצונו לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו והוא אמרו יתעלה כי קבור תקברנו ביום ההוא ולשון ספרי כי קבור תקברנו מ"ע וה"ה בשאר מתים ר"ל שנקבור כל מתי ישראל ביום מותם ולכן המת שאין לו מתעסק בקבורתו נקרא מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקוברו באמרו קבור תקברנו עכ"ל. ובחלק ל"ת מצוה (ס"ו) כתוב שהזהירנו תלוי על עץ ללון כדי שלא יתחדש מזה פרסום ברכת השם כשנראה שאנחנו לא נתלה זולת מגדף ואזהרה מלאו זה לא תלין נבלתו על עץ ולשון ספרי לא תלין נבלתו זו מצות ל"ת עכ"ל נראה בפירוש מדבריו שעל לאו דלא תלין אין אזהרה אלא שלא להלין התלוי על העץ שנתלה עליו אבל אם הורידו מן העץ בלילה אע"פ שלא קברו אינו עובר בלאו זה א"כ לאו זה אינו ענין לשאר מתים אלא הוא לאו מיוחד למגדף ועובד גלולים שנתלין בלבד והעשה של קבור תקברנו היא מצות עשה כוללת לנתלה ולשאר הרוגי ב"ד ולכל שאר מתי ישראל שנקבר אותם ביום מותם ואם לא נקברו ביום מותם אעפ"כ מצוה לקברם בכל זמן אע"פ שעברו על מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא שהוא יום מיתה מ"מ אכתי רמי מצותו עלינו לקברו בכל עת שנזדמן לקיימו והיינו דקרי ליה מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקוברו והדבר ברור שאין מ"מ הנאמר בכל מקום שאפילו כהן גדול ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מטמא לו ומתעסק עמו לקוברו כדאמרינן בנזיר (דף מ"ח) ובכמה דוכתי שנימא דווקא ביום מיתה הדברים אמורין אלא אפילו מוצא מת אחר ימים רבים למיתתו ואין לו קוברים דוחה את כל הני דאמרן שהרי סתם מת מצוה היא שמוצאו נופל על פני השדה ולא נודע יום מותו: