שאגת אריה החדשות · חלק י״א סימן ד׳

ועוד ידי נטויה לברר הדבר בעז"ה בראיות ברורות שהן חייבין בזמן הזה על טומאת מת שהרי בפ"ב דשבועות (דף י"ז) ובפ"ג דנזיר (דף י"ז) בעי ר' אשי נזיר בקבר בעי שהייה למלקות או א"צ בפנים גמירי שהייה. בחוץ לא גמירי שהייה. או דלמא באונס גמירי שהייה ל"ש בפנים ל"ש בחוץ ועלתה בתיקו. והקשה בתוספת למה ילקה על שהייה כל זמן שלא פירש הא הוי טומאה בחיבורין. ותרצו דהא דפטר לי' כשהושיטו לו מת אחר היינו בשלא הספיק להשליך מת הראשון מעליו לפיכך אינו מוסיף טומאה אבל הכא הוא מוסיף טומאה שבכל שעה הוא מוזהר לפרוש מן הקבר עכ"ל. ולדברי הראב"ד לא משכחת לה להאי איבעי אליבא דרבה דהלכתא כוותיה. דלדעתו ז"ל דפטור ליה בטומאה וטומאה אפי' פירש וחזר ונגע כ"ש כששהה כדי לפרוש מן הקבר. והיותר מן התימא שיש לי על הראב"ד ז"ל שהרי הרמב"ם כתוב בפ"ו מה' נזירות נכנס לשם בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה שם אין לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות אם שהה. והשיג עליו הראב"ד אין דרך הסוגיא כן אלא הסוגיא כך הוא. נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע עליו את התקרה ונטמא מי בעי' שהיה או לא בעי' וכו' אלמא היכי דשהה לית בה ספקא דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספקא ע"כ. אלמא לדידי' ז"ל היכי דשהה חייב מלקות ואמאי הא ס"ל דבטומאה אפי' פירש וחזר ונגע פטור וכ"ש בטומאה בחיבורין א"כ מלקות דנזיר בקבר היכי משכחת לה בשהיה. וגם מה שפירשו התוס' שם בשם ר"ת שמפרש דהכא איירי בשנטמא סמוך לחשיכה דכשלא פי' נמי מוסיף לו יום א' ע"י שהייה ע"כ לדברי הראב"ד לא א"ש שהרי לדבריו כהנים בזמה"ז טמאי מתים הן ועוד אין עליהם חיוב טומאה כלל. אלמא לדידי' כיון שנטמא זה ימים רבים כמו כהנים בזה"ז שוב אין עליהם חיוב טומאה לעולם. אם לא תדחוק לומר דמפרש דרך הסוגיא וליה לא ס"ל אלא לדידי' כיון שפסק כרבה אפילו בשהה פטור. ולא השיג על הרמב"ם אלא למאי דס"ל להרמב"ם דבטומאה וטומאה שלא בחיבורין חייב. וא"כ איכא לפרש סוגיא זו כתירץ קמא של תוספות והיה לו לחייב בוודאי באם שהה. דכל כהאי צריך נגר להולמו ואין ראוי לסתום אלא לפרש. אבל לפי מה שפירשתי א"ש. דע"כ לא פטור רבה וקי"ל כוותיה בטומאה וטומאה בחיבורין אלא בשהיה עומד בבה"ק והושיטו לו מת ונגע בו עד שלא הספיק לצאת ממקום טומאה של בה"ק אבל בשהספיק לצאת ממקום טומאה לא. והשתא שפיר קא מבעי ליה נזיר בקבר צריך שהייה למלקות או א"צ ועוד קשה לי דבפ"ג דנזיר (דף ט"ז) פליגי ר' יוחנן ור"ל במי שנזר והוא בבה"ק. ומסיק במסקנא במיחל נזירות עלי' בבה"ק כ"ע לא פליגי דחיילי כי פליגי למילקי. ר"י סבר כיון דחיילי לקי ור"ל סבר לא לקי וחיילי ואיתותב ר"ל התם מהא דתנן מי שהיה טמא ונזיר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים הרי זה סופג את הארבעים ואסיק בתיובתא. והשתא אי כדברי הראב"ד דאפי' בטומאה וטומאה שלא בחיבורין אינו חייב ואפילו לזמן ארוך כמו כהנים בזמה"ז לדבריו ז"ל. א"כ אם נטמאו למתים בימי טומאתם אמאי לוקה לרבה והרי נזיר וכהן שניהם שווין בזה כדמוכח כולא סוגי' דפ"ג מינים דמקשה מכהן אנזיר ומנזיר אכהן. ולדברי הראב"ד הוי תיובתא דרבה מהאי ברייתא. ועוד קשה דא"כ הוי ההיא דרבה ור' יוסף לדברי הראב"ד דלא כר"י ודלא כר"ל דאלו לר"י אפילו נזיר בבה"ק לוקה. ואילו לרבה אפילו בטומאה שבבה"ק קא פטור ליה ולר"י בטומאה בחיבורין מיהא פליגא. ואפילו לר"ל דס"ל דאינו לוקה היינו דווקא משום שנטמא כבר קודם שנזר הא אם נזר בטהרה ונטמא וחזר ונטמא ואפילו בטומאה בחיבורין דומיא דנזר והוא בבה"ק אפילו ר"ל מודה דלוקה על כל טומאה וטומאה. כמ"ש לקמן. ולא אמרינן הא מיטמא וקאים. וליכא למימר דהא דלוקה לר"י ולתנא דברייתא. משום לאו דבל יחל. וה"ה משום בל תאחר. דאיתני בנזיר וליתני גבי כהן. וכדדרשינן בפ"ק דנדרי' דף ג'. מלנדור נדר נזיר להזיר מקיש נזירות לנדר. מה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר. אף נזירות עובר בב"י ובב"ת. ומוקי לה ראב"י לב"ת דנזירות דמשכחת לה. כגון דנדר והוא בבה"ק ועובר בב"ת דנזירות טהרה. ואמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר בב"ת דנזירות טהרה. וה"נ איכא למימר דהא דבעי ר"א נזיר בקבר בעי שהי' למלקות או א"צ מיירי ממלקות דבל יחל או בל תאחר ולא ממלקות דלא יטמא דהא מחולל ועומד. אבל גבי כהן שלא שייך גבי' לאו דב"ת ולאו דב"י דברו שהרי קדושתו מרחם ואין איסור טומאה חל עליו ע"פ מעשה ודיבורו. דהא ליתא דא"כ מאי קאמר ליה ר"י לאביי תקשה לך ממתניתין. א"ל אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת. ואמאי הא מיטמא וקאים. מאי קושיא דילמא מתניתין דחייב על כ"א ואחת לאו משום לא יטמא הוא אלא משום בל יחל שהרי גבי נזיר תנינן לה להאי מתניתין. אלא ע"כ כל היכא דלא לקי הנזיר על לא יטמא מטעמא דמחולל ועומד לא לקי נמי על ב"י: