שאגת אריה החדשות · חלק ח׳ סימן ה׳

עוד נ"ל ראי' ברורה דאפילו ישראלים נמי חייבים במצות טומאת קרובים מן התורה מהא דתניא במס' זבחים פ' טבול יום (דף ק' ע"א) רע"א נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאמו שאם הי' כהן ונזיר לאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה והשתא אי אמרת דאין מצות טומאת קרובים נוהג אלא בכהנים ולא בישראל א"כ מנ"ל דלאמו לדיוקא אצטריך ללמד למת מצוה הוא דאתי שאפילו כהן ונזיר מותר לטמא למת מצוה דלמא לגופי' אצטריך דאפילו כהן ונזיר אינו מטמא לקרובים סד"א דכי אסר רחמנא לטמא נזיר לקרובים ה"מ בישראל נזיר שאינו מצווה לטמא לקרוביו. אבל לא בכהן ונזיר דאיכא גבי' מ"ע לטמא לקרוביו סד"א דאתי עשה דטומאת קרובים ודחי ל"ת דנזיר וידחה דעל נפש מת לא יבוא קמ"ל קרא דמ"מ אין מטמא להן. ואפילו לפי מה שכתבתי במקום אחר דגבי נזיר שנטמא איכא נמי עשה דכל ימי נזרו קדוש הוא לה'. וכדפירש רש"י על התורה כל ימי נזרו קדוש הוא זו קדושת הגוף מליטמא למתים ע"כ. והרי שאין עשה דטומאת קרובים של כהן דוחה ל"ת ועשה דנזיר וקרא למעוטי למה לי הא קי"ל בפ"ק דיבמות מראשו דמצורע דעשה דוחה לעשה ול"ת דנזיר משום דקיל דישנו בשאלה. מ"מ אין זה ראי' דאע"ג דעשה ול"ת דנזיר קילי ועשה דוחה להו ה"מ בשאר עשה דחמירי כגון עשה דמצורע שנוהג בכל אבל עשה דכהן שאינו נוהג בכל ואי אין עשה דמצות טומאת קרובים נוהג בישראל אלא בכהנים בלבד הוה לי' עשה שאינו שוה בכל כיון שאינו נוהג בישראל ואין כח בעשה זו לדחות עשה ול"ת דנזיר משום דקילי הרי העשה דכהן נמי אית בה קולא אחריתא משום שאינו בכל כדאמר שם ביבמות דמה"ט אצטריך לזקנו דמצורע לזקן כהנים מ"מ לא ילפינן מיני' דאתי עשה ודחי לל"ת ועשה דשאני עשה ול"ת דמצורע שאינו שוה בכל. וכיון דקילי לא הוה ס"ד לדחות את העשה ולא תעשה דנזיר משום דקילי כיון דעשה דטומאת קרובים נמי קילי שאינו שוה בכל. וע"כ כי אצטריך קרא לדיוקא ולהתיר מת מצוה הוא דאתי. [ועמ"ש בטורי אבן ר"ה ט"ז ד"ה חייב אדם כו']: