שאגת אריה החדשות · חלק י׳ סימן ה׳

עוד הביא ראי' בעל ט"ז מפרק המדיר (דף ע"ו) דאמר רב יהודא אמר שמואל המחליף פרה בחמור. ומשך בעל החמור את הפרה. ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור. על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה. וקשה למה יביא ראי' לזה אמאי לא נוקי אותו בחזקת שהי' חי תחלה. והשתא הוא דמת. וכן במסקנא שם. דאמר רמי בר יחזקאל על בעל הפרה להביא ראי' שמת תחלה כיון שהספק נולד ברשותו. פירש שבעל החמור עשה כבר משיכה בפרה. אמאי הוצרך לומר דהספק נולד ברשותו. הוה למימר דמוקמינן בחזקת חי. כההיא דפרק כל הגט דלעיל דמ"ש חזקת אדם חי או בהמה חי עכ"ל. ואין זה ראי' כלל דשאני התם דחזקת הגוף דחמור לא מהני לבעלי'. והרי דיליף התם מכלה בבית אבי' ולקדושין. וכמו שפירשו התוס' התם ד"ה כלה בבית אבי'. ואדרבה משם ראי' להיפוך לפום רהיטא. שהרי מתחילה מייתי ראי' להא דרב יהודא אמר שמואל מכלה בבית חמי' ואמרינן ואכתי לא דמי התם בעל מייתי ראי' ומרע לי' לחזקה דאב. הכא בעל החמור מייתי ראי' ומוקי לה לחזקה בידי' וכדפירש"י שאף חזקת הגוף מיפה את כוחו שכשתאמר העמד החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת בחזקת חי תעמידנו וברשות בעל הפרה מת ולמה אתה מצריכו ראי' עכ"ל אלא דכל ההיא שקלא וטרי' לא קם במסקנא ולרווחא דמלתא קאמר לה דחזקת הגוף מסייע לבעל החמור וזה ברור למעיין היטב בסוגיא זאת. מ"מ עכ"פ אין ראית הט"ז ראי' מכאן וכמו שכתבתי: עוד הביא ראי' מהא דאיתא בא"ע סי' י"ז מצאו הרוג ומכירין אותו בטביעת עין ואינו ידוע מתי נהרג דאשתו אסורה להנשא משום דחיישינן דלמא נהרג יותר משלשה ימים וקי"ל דאין מעידין אלא עד שלשה ימים. ואמאי לא אמרינן דהשתא הוא דנהרג. ונוקמי בחזקת חי כמעיקרא עד השתא עכ"ד. ואין זה ראי' כל עיקר דאדרבה מוקי לאשתו בחזקת איסור כמו שהיתה עד עכשיו בחזקת אשת איש וחזקת חי של הרוג זה אתרעי דהרי מת לפניך. וכה"ג קרי לה תרתי לריעותא גבי המניח את החביות להיות מפריש עליו והולך ואח"כ נמצאת חומץ כל ג' ימים וודאי מכאן ואילך ספק משום דהוה תרתי לריעותא העמד טבל על חזקתו וחזקת יין אתרעי דהרי החמיץ לפניך. וה"נ אמרינן כן גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר. וגם (חולין י') גבי טבל ועלה אמרי' הכי. וה"נ יש לומר העמד אשה זו בחזקת א"א ואין זה בעלה. דאע"ג דמכירין אותו בטביעת עין שהוא בעלה של אשה זו הא איכא למימר שמת קודם שלשה ימים ונשתנה צורתו ואין זה בעלה. וחזקת חי של הרוג זה ליתא דנימא נעמיד אותו על חזקת חיים דמעיקרא ועכשיו מת בתוך ג' ימים ולא נשתנה צורתו והרי הוא בעל אשה זו. דהא חזקת חיות של הרוג זה איתרעי שהרי מת לפניך. וגם אין ראי' להיפך מדיש מקילין בנמצא הרוג ואינו ידוע מתי נהרג כמו שמבואר בא"ה סי' י"ז וש"מ דמעמידין אותו על חזקת חי והשתא הוא דנהרג. וה"נ נימא גבי אבילות דעכשיו מת ומתאבלין עליו. דהא ליתא דע"כ במצאו הרוג אי אפשר להעמידו בחזקת חי דמעיקרא דהא הוה לי' תרתי לריעותא וכדאמרן אלא ה"ט דמקילין משום דס"ל דהא דתנן בשלהי יבמות אין מעידין אלא עד ג' ימים משום דלאחר שלשה ימים חיישינן שמא נשתנה צורתו היא אינו אלא חששא דרבנן ומדאורייתא לא חיישינן שמא נשתנה צורתו. כדמוכח למעיין בדבריהם היטב. וכבר נתבאר אצלי זה במקום אחר כל הצורך בע"ה בתשו' ואין זה מקומו: