שאגת אריה החדשות · חלק י״ד סימן ה׳

ולכן לישב כל זה צריכין אנו לומר כמו שפירשתי שם בטורי אבן דוודאי אף על גב דכתב רחמנא נטע כרם מכל מקום לאו דווקא. אלא הוא הדין לשאר אילני מאכל נמי ככרם דמי ואפילו בלא ריבויי דקרא. והכי נמי אף על גב דכתב רחמנא נטע אף מבריך ומרכיב בכלל נטע הם לכולי עלמא בלא ריבויא דקרא נמי. וכדאמרינן גבי ערלה דמבריך ומרכיב חייב בערלה אף על גב דכתיב ונטעתם גבי ערלה מכל מקום מבריך ומרכיב נמי בכלל וחייבין בערלה אף על גב דליכא קרא יתירא גבי ערלה לרבות מבריך ומרכיב. מכל מקום מסברא מדמינן להו לנטע. ובכלל ונטעתם דקרא הוה נמי מבריך ומרכיב. והוא הדין דלענין מערכי מלחמה מבריך ומרכיב בכלל נטע הן בלא ריבויי דקרא. ואין סברא לחלק בין נטע למבריך ומרכיב בין לענין ערלה בין לענין מערכי מלחמה ושלשתן חד דינא אית להו. והא דצריך קרא דאשר נטע לת"ק לרבות שאר אילני מאכל. ולר' אליעזר בן יעקב דלא משמע ליה האי ריבוי סבירא ליה כרם כמשמעו ולא שאר אילני מאכל היינו טעמא משום דקרא כתיב אשר נטע כרם ולא חיללו דהיינו רבעי שצריך חילול אם בא לאכול את הפירות בשנה רביעית בחוץ לירושלים וטעון חילול. כדילפינן לה בראש פרק כיצד מברכין. מדכתיב קודש הילולים חילולים דאמר רחמנא אחלי' והדר אכלי' וסבירא להני תנאי דהאי ברייתא תנא קמא ורבי אליעזר בן יעקב כמאן דתני כרם רבעי דווקא דאין רבעי נוהג אלא בכרם לבד ולא בשאר אילני מאכל. אע"ג דערלה נוהג בשאר אילני מאכל נמי. מכל מקום רבעי אינו נוהג אלא בכרם בלבד. וכדיליף ליה התם מקרא כיון דכתב רחמנא גבי מערכי מלחמה נטע כרם ולא חיללו. ש"מ דקרא מכרם דווקא מיירי שטעון חילול דאלו שאר אילני מאכל לא בעי חילול וקרא אחילול קפיד הכא משום הכי אי אפשר ללמוד שאר אילני מאכל מכרם גבי מערכי מלחמה לכולי עלמא בלא ריבויא דקרא למאן דתני כרם רבעי. אלא למאן דתני נטע רבעי וס"ל דכל אילני מאכל רבעי נוהג בהם וכולם בעי חילול בשנת ד' איכא למילף שפיר לשאר אילני מאכל מכרם. אבל למאן דתני כרם רבעי דווקא אי אפשר ללמוד מכרם שאר אילני מאכל. כיון דאינהו לא בעי חילול. אלא דת"ק דהאי ברייתא מרבה לשאר אילני מאכל בעורכי מלחמה מאשר נטע וראב"י אשר נטע לא משמע ליה ריבוי. הלכך ס"ל כרם כמשמעו ולא שאר אילני מאכל כיון דלא בעו חילול כמו כרם. א"כ אי אפשר ללמדם מכרם לענין מערכי מלחמה כמו שאינם בכלל לענין רבעי גופי' והרי במערכי מלחמה באיסור רבעי תלה רחמנא מדכתיב ולא חיללו. והשתא א"ש הא דכי אתא ר"ד אמר ר' יוחנן הא מני ראב"י היא דתלה להא דלא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב בדראב"י דווקא דאמר כרם כמשמעו. והכי פירושו לאו אמר ראב"י התם כרם כמשמעו ואין שאר אילני מאכל בכלל זה לענין לחזור עליהם ממעה"מ מטעמא דאמרן. דס"ל דאין רבעי נוהג אלא בכרם דווקא ובשאר אילני מאכל לא קרינן בהו ולא חיללו מפני דלא בעי חילול. ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא דהא אי אתה מוצא במרכיב שיהיה חוזר בשביל המורכב אלא בילדה שנטע קמייתא לסייג ולקורות והא דלא בטלה בילדה ראשונה שנטע לסייג ולקורות משום דאי מימלך על הראשונה למאכל היא גופא חייבת בערלה. והיינו דווקא בתוך ג' שני ערלה מהני אמלוכי. אבל אי לא אימלך עד שנה הרביעית אין דין רבעי נוהג בה. וא"כ וודאי לת"ק א"א למעט מלא חיללו למורכב כה"ג כיון דלדידיה מרבה שאר אילני מאכל לחזור עליהן. אע"ג דס"ל דאין רבעי נוהג אלא בכרם מדאצטריך ליה קרא לרבות לשאר אילני מאכל לחזור עליהם. ולא יליף לה מכרם. משום דס"ל כמאן דתני כ"ר. וכיון דס"ל לת"ק דאפילו על שאר אילני מאכל חוזר אע"פ דלאו בני חילול נינהו ובשום ענין א"א להו לבא לתורת חילול של רבעי כ"ש שאין סברא למעט מורכב שהרי מ"מ אפשר ליה לבא לתורת חילול של רבעי ע"י המלכה. אבל לראב"י אתי שפיר וככל אשר כתבתי שם בטורי אבן ובררתי באר היטב לנכון כל הסוגי' ההוא בסוטה ומיושב כל מה שהקשינו לעיל בגמרא בסוגיא ההיא (ואי אפשר לך לעמוד על כוונת הדברים בכאן אם לא שתעיין היטב כל הכתוב שם בטורי אבן מראשית הדיבור א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב עד גמירא ע"ש ואין מן הצורך להכפיל כל הדברים האמורים שם ולהביאם עוד בכאן):