שאגת אריה החדשות · חלק י״ד סימן ג׳

והא דפסקו הלכתא כר"א דבעי שלשים יום לחשיבות שנה ולא כר"מ דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה והוה ליה למפסק בחו"ל כדברי המיקל. נ"ל דהיינו טעמא משום דאמרינן במסכת מכות (ד' ג') דאמר ליה שמואל לרב מתנא מנא הא מלתא דאמרו רבנן המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום אחד המלוה בשטר ואחד מלוה על פה. אמר ליה דכתיב קרבה שנת השבע שנת השמיטה ממשמע שנאמר קרבה שנת השבע אינו יודע שהיא שנת השמיטה אלא מה תלמוד לומר שנת השמיטה לומר לך יש שמיטה אחרת שהיא כזו. ואיזו זו המלוה חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום דאמר מר שלשים יום בשנה חשוב שנה ש"מ דפשיטא לרב מתנא כמ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה. וגם שמואל קיבלה מיני' ש"מ דסבירא להו דקי"ל הכי והוה ליה כאלו איפסקה הלכתא בהדי' כר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה. וה"נ אמרינן בבכורות (דף כ"ח) לחד לישנא לר' אלעזר. מנין לבכור שנולד בו מום תוך שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו שנאמר לפני ד' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. איזה הן ימים החשובים שנה הוה אומר אלו למ"ד יום אלמא ס"ל דלמ"ד יום בשנה דווקא חשוב לשנה. מ"מ שמעינן מהא שפסקו ז"ל. דצריך נוטע דווקא מ"ד יום לפני ר"ה אפילו בחוץ לארץ כדי שתעלה לו למנין שנה משום דכיון דמדברי אמוראי להדי' מוכח דהלכה כר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה אפילו בחוץ לארץ לא סמכינן אדברי המיקל. והכא נמי כיון דמוכח להדיא מהא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה דווקא הוא דבטילה משום ביטול נגע בה. ותיפוק ליה דאין ערלה נוהגת במבריך ומרכיב אלא וודאי ש"מ דסבירא ליה דערלה נוהג בם תו אין לנו לסמוך על דברי המיקל במבריך ומרכיב לענין ערלה אפילו בחוץ לארץ. אלא שבזה יש לי ללמד עליהם ז"ל זכות. שהם ז"ל אינם מפרשים הא דילדה שסיבכה בזקינה היינו ע"י הרכבה וש"מ דערלה נוהג בהרכבה אלא כמו שפירשו התוס' מנחות (דף ס"ט) דכתבו ובירושלמי משמע דילדה שסיבכה בזקינה מיירי בשנטע אילן בפני עצמו כדרך הנוטעין ונטעו אצל זקינה וסיכך ענפיו בענפי הזקנה דאם קודם קליטת שרשיו בארץ נתאחזו זה בזה בטלה הילדה בזקינה א"כ הא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן אינו ענין למרכיב ואיכא למימר לפי זה דס"ל מרכיב פטור מן הערלה. ועוד יש לדחות זה דאינו מוכרח דר' יוחנן לא ס"ל כראב"י דאיכא למימר ר' יוחנן ספוקי מספקא ליה אי כראב"י אי כרבנן ובארץ ישראל לחומרא וקמ"ל דמ"מ בילדה שסיבכה בזקינה בטלה ואין בה דין ערלה אפילו לרבנן ואף כי זה דוחק אפילו הכי אינו מוכרח כל כך לסתור דברי הרמב"ן והרא"ש ז"ל מחמת זה. אלא דבלאו הכי קולא גדולה היא לסמוך על הא דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן דלראב"י נטע כמשמעו כמו דס"ל כרם כמשמעו כיון דלשנויא דר' זירא אמר רב חסדא שם דשני רומיא דמתניתין וברייתא. כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר שפיר איכא למימר דאע"ג דלרבי אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו אפילו הכי לא ס"ל דנטע כמשמעו אלא אפילו מבריך ומרכיב נמי בכלל נטע הן לכל מילי. א"כ מנין לנו לעשות פלוגתא חדשה בין ת"ק ובין ראב"י לענין מבריך ומרכיב כיון שאין הכרח לזה אלא משום דקשיא מתניתין וברייתא אהדדי וזהו שהביאו לרב דימי אמר ר' יוחנן לומר דלר' אליעזר בן יעקב מבריך ומרכיב לאו בכלל נטע הן. וברייתא ראב"י היא ומתניתין אתי' כרבנן לחוד. והרי כיון דכבר שניי' ר' זירא אמר רב חסדא דלא קשיא מתניתין וברייתא אהדדי דכאן בהרכבת איסור וכאן בהרכבת היתר דכהאי גוונא דרשינן התם גבי לא חנך ולא חנכו וגבי לא לקח ולא לקחה למעוטי של אסור פרט לגזלן ופרט אלמנה לכהן גדול ה"נ איכא לאוקמי הא דלא חילל ולא חיללו להרכבת איסור. ותו אין לנו לעשות פלוגתא חדשה בין ת"ק לר' אליעזר בן יעקב. רק יותר יש לנו לומר דלכולי עלמא מבריך ומרכיב בכלל נטע הן דאין לנו לעשות פלוגתא בחנם דשפיר איכא למימר דאע"ג דסבירא ליה לר' אליעזר בן יעקב כרם כמשמעו היינו משום דאין שאר אילני מאכל בכלל כרם ולאו כרם מיקרי. אבל מבריך ומרכיב יש לומר דגם הם בכלל נטע אפילו לראב"י כמו לרבנן. אי נמי יש לומר היינו טעמא דראב"י דלא יליף לשאר אילני מאכל מכרם לענין לחזור מעורכי מלחמה אלא ס"ל כרם דווקא משום דרחמנא אמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו ס"ל כמ"ד ריש פרק וא"ו דברכות כרם רבעי דווקא כלומר דאין רבעי טעון חלול אלא כרם לבד וכיון דאין כרם רבעי נוהג אלא בכרם דווקא א"כ בשאר אילני מאכל לא קרינן בהו ולא חיללו שהרי אין דין חלול של רבעי נוהג בהם ולענין חזרה מעורכי מלחמה הא חזינן דקרא קפיד אחילול. אבל לענין נטע יש לומר דאין לחלק כלל בין נטע למבריך ומרכיב אפילו לראב"י כמו לרבנן. והכי משמע מפרש"י שם בסוטה (דף מ"ג) דראב"י ס"ל כמאן דתני כרם רבעי דווקא דאמרינן התם כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותי' והני מילי שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב. אבל כולו כרם קלא אית ליה. ופרש"י להכי נקט שתים כנגד שתים דסבירא ליה כמ"ד במס' ברכות כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם ע"כ. א"כ איכא למימר היינו טעמא דראב"י דאמר כרם כמשמעו וכדאמרן. אלא ר' יוחנן משום דלא סבירא ליה הא דרב חסדא א"כ משום רומיא דמתניתין וברייתא אהדדי הוכרח לומר כמו דלראב"י אמר כרם כמשמעו ה"נ סבירא ליה נטע כמשמעו. דאם לא כן ברייתא מני. אבל למאי דמשני רב חסדא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר מהשתא אין לנו לעשות מחלוקת בחנם בין ראב"י ובין רבנן לענין מבריך ומרכיב אלא לכו"ע בכלל נטע הן בין לענין ערלה ובין לענין לחזור מעורכי המלחמה ואע"ג דיש לומר הלכה כר' יוחנן נגד רב חסדא דהא קיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. והשתא דרב ליתא במקום ר' יוחנן לכש"כ דרב חסדא שהוא תלמידו של רב וקי"ל דאין הלכה לתלמיד במקום הרב דליתא במקום ר' יוחנן וכן דרך פוסקי הלכות בהרבה מקומות לפסוק כהאי גוונא. מ"מ הא משמע התם דרב נחמן בר יצחק נמי ס"ל כשנוי' דרב חסדא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. שהרי אהא דפריך האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה. ומשני רב נחמן בר' יצחק במבריך אילן בירק כלומר דלא מיהדר משום ראשונה והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק רשב"ג מתיר משום ר' יהודא בן גמדא איש כפר עכו וחכמים אוסרים ומדמוקי לה להאי מתניתין כהאי תנא דמתיר להבריך אילן בירק ש"מ דסבירא ליה כרב חסדא דמוקי לה להאי ברייתא בהרכבת איסור. וע"כ צריך לאוקמי מתניתין בהרכבת היתר וכהאי תנא דמתיר להרכיב אילן בירק. דאלו ס"ל כר' יוחנן דהאי לא חילל ולא חיללו אתי' כראב"י. ולדידי' כל מבריך ומרכיב אינו חוזר עלייהו ומתניתין ע"כ כרבנן אתי' דכל מבריך ומרכיב חוזר עליהן. א"כ הא מתניתין אתי שפיר אפילו לרבנן דאוסרים הרכבת אילן בירק דעל הרכבת אסור נמי חוזרים ולא קשה מידי תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כיון דבאילן בירק מיירי. ואע"ג דשל אסור הוא חוזרין עליו לרבנן דפליגי על ראב"י ולא דרשו לא חילל ולא חיללו כלל. אלא דאכתי גם בזה יש לומר דכו"ע אית להו דלא חילל ולא חיללו מיעוטא הוא אלא דראב"י כל מבריך ומרכיב אימעיט להו אפילו של היתר. ולרבנן מ"מ מבריך ומרכיב של איסור אימעיט מיניה תדע דהא גבי לא חנך ולא חנכו לא לקחה ולא לקחו לכו"ע מיעוטא משמע ואימעיט מהם של איסור: