שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ד׳

ומכאן נמי יש להוכיח דישראלים נמי מצווים על טומאת קרובים דאם לא כן קרא למעוטי ספק למה לי (קרא) פשיטא הא לא אתי ספק מצוה ודחי לוודאי איסורא וכדברי הרמב"ן. אבל אי ישראל מצווה על מצוה זו אתי שפיר דממעט ספק דאפילו ישראל דליכא גבי' איסורא מ"מ ספיקא רחמנא פטרי' מלטמא לו. והיינו דצריך קרא דלה יטמא דבלא קרא ה"א דחייב לטמא מספק ככל ספיקא דאזלינן לחומרא בדאורייתא קמ"ל קרא דלה יטמא דכאן אין צריך לטמא על הספק. אלא שגם בזה י"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דכהנת אינה מצווה על טומאת קרובים משום דבני אהרן כתובים בפרשה ולדידי' ה"ה דישראל נמי אין מצווים על טומאת קרובים כיון דבני אהרן דווקא וא"כ תקשה לי' למה לי למעוטי ספיקות מן לה יטמא הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ופשיטא דלא אתי ספק מצוה ודחי לוודאי איסורא דטומאת כהן. דלדידי' ע"כ מיעוטי דספיקות לכהנים לחוד אצטריך דאילו ישראל אינו מצווה לא על איסור טומאה ולא על מצות טומאת קרובים. וכיון דמיעוטי דספיקות לכהנים לחוד אתי א"כ למה לי למעט ספיקא פשיטא הא בלא קרא נמי הוה אמינא דכהן אינו מטמא לספק כיון דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. דהא לא קשה מידי דהרמב"ם לטעמי' אזיל שכתב בפ' תשיעי מהלכות טומאת מת דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאה וודאי אבל כל הספיקות בין בטומאת כו' בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים ע"כ. וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות כלאים. וא"כ צריך קרא למעוטי את הספיקות מן לה יטמא. דאי לא מיעט רחמנא הוה אמינא כיון דאחותו ספק היא ורחמנא שרי' לטמא לאחותו וודאי לספק אחותו סד"א דיטמא אם ירצה דהא כל ספיקא דאיסורא מן התורה שרי' קמ"ל קרא דלא: