שאגת אריה החדשות · חלק א׳ סימן ב׳

תשובה כיון שכתבו התוס' והרא"ש ברפ"ג דבכורות דף כ' גבי חלב פוטר דעל גוסס אין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דקיי"ל רוב גוססין למיתה מ"מ משום חומרא דא"א חיישינן למיעוטי כמו גבי מים שאל"ס דקי"ל שאין משיאין את אשתו אע"ג דרוב הנטבעין אין נמלטין מ"מ משום חומרא דא"א חיישינן למיעוטי דנמלטין א"כ אין לחלק בין גוסס זמן מרובה לגוסס זמן מועט כיון דאיכא מיעוט גוססין דחיים וזה דבר ברור ופשוט. ולא הוצרכתי לכתוב זאת אלא משום שראיתי בעל מחבר ס' בית שמואל בא"ה סימן י"ז ס"ק צ"ד שטעה בזה שכתב שם גבי מגויד וכ"ז איירי שאינו גוסס אבל אם הוא גוסס כתבו תוס' גוסס שהוא מגויד מעידין עליו אבל גוסס שאינו מגויד אין מעידין עליו ואם הוא גוסס ג' ימים מעידין עליו כמ"ש ביו"ד וכ"כ בס' ב"ה ע"כ. וטעות גדול הוא בידם שהא שכתבו כמ"ש ביו"ד בוודאי כוונו למ"ש ביו"ד בהלכות אבילות סימן של"ט מי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום ג"י צריך להתאבל עליו דוודאי כבר מת ע"כ. הם סברו דה"ט דצריך להתאבל עליו משום דכיוון דהי' גוסס כ"כ זמן ארוך ג' ימים שוב וודאי א"א לו לחיות וה"ה כיון דא"א לו לחיות מעידין עליו להשיא את אשתו והא דאין מעידין על הגוסס היינו דווקא היכא שלא ראוהו גוסס כ"כ זמן ארוך דעדיין אפשר לו לחיות ושיבוש הוא בידם דמ"ש בש"ע דצריך להתאבל עליו באמרו לו ראינו קרובך גוסס זה ג"י לאו למימרא שהיה גוסס כל הג"י אלא מיירי שלפני ג"י ראוהו גוסס איזה זמן אפילו שעה א' וזה שלשה ימים שהלכו מאצלו והניחוהו גוסס מתאבלין עליו וטעמא דמלתא משום דקי"ל רוב גוססין למיתה אזלינן באבילות בתר רובא וחייב להתאבל עליו ודווקא היכא שאמרו שהיה גוסס כבר לפני ג"י דכיון דרוב גוססין למיתה ל"ח דלמא נתרפא וחי א"ו סופו למות וכיון דסופו למות מסתמא ימות בתוך ג"י דרוב גוססין אינן חיים ג"י אבל אם אמרו לו ראינו קרובך גוסס זה יום או יומים אכתי א"צ להתאבל עליו דאע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ אין רובן מתים בזמן מועט מהתחלת הגסיסה אלא עד שיעברו עליהם ג"י משהתחילו לגסוס אבל לענין להשיא את אשתו (דלא אזלינן בתר רובא) אין לחלק בין ראוהו גוסס זמן מרובה ובין ראוהו גוסס זמן מועט דאפילו הוא גוסס זמן רב אכתי משום חומרא דא"א איכא למיחש למיעוט גוססין שמתרפאין וחיים אפילו היה גוססין זמן רב מ"מ אפשר לחיות אחר כך. והיינו דנקט בש"ע ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים משמע שהיום ג' ימים שראוהו שהיה גוסס אבל מזמן הגסיסה כמה היה לא אמר העד כי אין נ"מ בזה דל"ש לן בין היו גוסס זמן רב לזמן מועט: