שאגת אריה החדשות · חלק ט׳ סימן ו׳

והשתא מייתי הש"ס שפיר דאזלינן בתר רובא בשבירת עצמות בפסח ודכוותי' דניחוש שמא ניקב קרום של מוח והרי הכא נמי בחזקת איסור עומדת שהרי בהמה משנשחטה יש לה אותו חזקת איסור גופי' של אבר מן החי. אלא למאי דקי"ל דאזלינן בתר רובא אתי רובא ומרעא לחזקת איסור דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאמרינן בקדושין (דף פ') ובכמה מקומות משום הכי אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת דהיינו רובא דרוב בהמות אינם טריפות. אבל אי אמרת דלא אזלינן בתר רובא א"כ כיון דאתחזק איסורא דאבר מן החי ניחוש שמא טריפה היא משום שמא ניקב קרום של מוח. דכיון דאתחזק איסורא מדאורייתא מספיקא אזלינן לחומרא אלא וודאי ש"מ דאזלינן בתר רובא אפילו במקום דאתחזק איסורא נמי דהוה ליה ספיקא דאזלינן לחומרא בדאורייתא במקום דאתחזק איסורא אפילו הכי אזלינן בתר רובא משום דרובא וחזקה רובא עדיף. ומהכא פשיטא ליה להגמרא בכל דוכתא דרובא וחזקה רובא עדיף דהא הכא חזקת איסור יש לבהמה אפי' משנשחטה ואפי' הכי אזלינן בתר רובא וש"מ דרובא עדיף מחזקה. ואע"פ שהתוס' כתבו שם (ביצה ד' כ"ה) אהא דמייתי הש"ס התם מלתא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת. ופרש"י בחזקת אבר מן החי. ולא נהירא דא"כ למה ליה עד שיוודע במה נשחטה כיון דחזינן שמתה א"כ לא שייך בה איסור אבר מן החי דאיסור אבר מן החי לא שייך אלא מחיים. לכן נראה לי דחזקת איסור ר"ל חזקת שלא נשחטה עד שיוודע לך כו' ומשום איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכלת שחוט ואכול ובזה ניחא אפילו למ"ד בהמה בחיי' לאו לאכול עומדת ע"כ. ולפי פירושם דחזקת איסור דבהמה בחיי' הוא משום שאינה זבוחה א"כ בנשחטה אפילו אם תימצי לומר דלא אזלינן בתר רובא מ"מ אין לה חזקת איסור אכתי תקשה אי ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אזלינן אלא א"כ במקום דאתחזק איסורא. א"כ מאי ראי' מייתי דאזלינן בתר רובא מה דלא חיישינן שמא ניקב קרום של מוח. דלמא שאני הכא דלא אתחזק איסורא א"כ אפילו אם ת"ל דלא אזלינן בתר רובא מ"מ בספיקא אזלינן בדאורייתא לקולא לסברת הרמב"ם והראב"ד. ואכתי היכא דאתחזק איסורא מנלן דאזלינן בתר רובא. מ"מ יש בידי הוכחות ברורות דפרש"י עיקר דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דקאמר היינו בחזקת אבר מן החי קאמר. והא דקשה להתוס' דא"כ למה ליה לומר עד שיוודע במה נשחטה כגון דחזינן שמתה א"כ לא שייך בה אבר מן החי כו' לא קשה מידי דכיון דבחיי' בחזקת איסור עומדת אע"ג דעכשיו שנשחטה אי אפשר להעמידה על אותו חזקת איסור גופי' דאבר מן החי מחיים. מ"מ דכיון שהיא עומדת בחזקת איסור מחזיקינן מאיסור אחד לאיסור אחר. וכדמוכח בפרק (ארבעה אחין דף ל"א) גבי ספק קדושין וגרושין של ערוה לענין ייבום. ועיין שם בתוס'. ומה דילפינן התם משבירת עצם בפסח ודכוותי' דאזלינן בתר רובא דקי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ומנא ליה הא. בשלמא לפרש"י אתי שפיר דבהמה משנשחטה נמי בחזקת איסור עומדת. אלא משום דאזלינן בתר רובא (ואמרינן) נשחטה הותרה. ש"מ דרובא וחזקה רובא עדיף. אבל לפירוש התוס' אע"ג דילפינן לה דאזלינן בתר רובא משבירת עצם בפסח. אכתי מנא לן דרובא וחזקה רובא עדיף כיון דגבי' פסח ודכוותי' דאיתא התם ליכא חזקת איסור. ועיין מה שכתבו תוס' שם גבי מנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. וכן פסק הרי"ף פ"ק דחולין דהא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו בחזקת איסור אבר מן החי ואין כאן מקומו להאריך בזה. וזה נראה לי נכון להציל את הרמב"ם והראב"ד ז"ל מקושי' שהקשו עליהם חכמי דורות ז"ל: