שו״ת הרשב״א חלק ו
187 תשובות. לחצו על תשובה לקריאתה במלואה.
חלק א׳ סימן א׳שאלה על ענין שאירע בראובן ששדך בתו לבנו של שמעון. ובא שמעון ונתן לה קידושין בפני אביה בשביל בנו. ואח"ך [ואח"כ] לא איסתייעא מילתא ולא עלה הזיווג. ורצה ראובן להשיחלק א׳ סימן ב׳תשובה תחלה אומר אני כי מעולם שאלה זו לא באה לידי עד עתה. ועתה אני אומר שלא בארת לי בה כל הצורך. שלא בארת אם יש עדים שהבן עשה שליח אי נמי דארצי קמיה מעיקרא. דאי חלק ב׳ סימן א׳שאלה המקדש בטבעת שאולה מה דינו? ואם יש חילוק בין הודיעו ללא הודיעו? כי יש קצת מביאין ראיה מהשאילני חלוקך ומ"ק.חלק ב׳ סימן ב׳תשובה כבר נשאלתי על דבר זה ואמרתי דאינה מקודשת. שהוא אינו יכול ליתנו לה לגמרי. שהרי לא נתנו המשאיל ולא מכרה לו. וא"כ אין זו אלא שאלה ושאלה בעיניו חוזרת. ומחלוק חלק ג׳ סימן א׳שאלה מי שהוציא קול על אשה שהיא מקודשת. אם יכולים ב"ד להחרים חרם גמור על מי שטוען דבר שאינו? ומי שיודע כלום שיבוא ויגיד? לפי שחרם תקנת הגאונים היא ושמא אינה אלא חלק ג׳ סימן ב׳תשובה נראים לי הדברים ק"ו. אם בשביל ממון הקהל מחרימים משום תקנת עגונא ומשום תקנת ממזרים לא כ"ש. וכמה תקנות התקינו משום עגונות. ועוד אמרו שאין טענת אונס בגיטין אחלק ד׳ סימן א׳שאלה ראובן שהיה חייב אלף דינר בשטר חוב לגוי. ולא חתמה בו אשתו. וכשבא הגוי ליפרע מנכסי ראובן. הוציאה אשתו של ראובן כתובתה בערכאות של גוים שהיה מוקדם לשטר חוב. וגחלק ד׳ סימן ב׳תשובה מסתברא שהדין עם שמעון. והאמת אמר שאותה גוביינא שלא כדין נעשית. ומה שגבתה לא גבתה. כבעל חוב שגבה קודם ממנו [זמנו] מה שגבה לא גבה. וכ"ש כתובה דשמא לא תבוא לחלק ה׳ סימן א׳שתובעת כתובתה בפרי מה שלא מחלה לב"ד דלירידא. עמדתי על תביעת האלמנה שתובעת כתובתה בפרי מה שלא מחלה לבעלה שהם אלף ומאתים דינר מלבד מה שמחלה. וכן עמדתי על נוסח צואחלק ו׳ סימן א׳שאלת ראובן ושמעון אחים. ומת שמעון והניח אלמנתו ובת א' קטנה. ויצאה האלמנה עם הבת לדור במקום אחר ואח"כ מת ראובן ובן ובת אין לו ואין לו יורש אלא אותה בת שמעון. ועמחלק ו׳ סימן ב׳תשובה הדין עם אותה היורשת. דכיון ששנים מן הג' קרובים זה לזה אין דיניהם דין. ומה שאמרת דלהוו כשנים שדנו שדיניהם דין אין הדבר כן. דאנן לא קי"ל כשמואל דאמר בכתובותחלק ז׳ סימן א׳עוד אמרת ששמעון הנז' מכר שני מקומות ישיבה שהיו לו בבית הכנסת לראובן אחיו הנז'. וזכו ב"ד הנז' הא' לאלמנת ראובן והשני היה בבית הכנסת של הנשים. ואלמנת ראובן הלכה וחלק ז׳ סימן ב׳תשובה שורת הדין עם אלמנת שמעון שהיא קודמת ותטרוף מן הלקוחות. אבל הסכמת הקהל מבטלת ההלכה דרשאין בני העיר להתנות ביניהם כל מה שירצו. ומה אני יכול לדון על הסכמתכם חלק ז׳ סימן ג׳גם זה פשוט שאין לאחר הסכמת הקהל כלום. וכן נהגו כל הקהילות בעניני המסים שדנין באנשי העיר ומביאין ראיה מאנשי העיר אף על פי שהם קרובים לדיינים ולנדונין. ולא עוד אלחלק ח׳ סימן א׳ולענין מי שאבדה כתובתה בין גרושה בין נתאלמנה בכל מקום שכותבין כתובה אינה גובה. וכמ"ש הריא"ף ז"ל בפ' הכותב. ואפי' יש לה עדים שהכניסה לו כך וכך בנדוניתא כל שאין שחלק ט״ו סימן א׳שאלת יבמה שנשאת ואח"כ אמרו לה שעדיין היבם קיים. והוציאוה ב"ד מתחת בעלה והלכה אחר היבם לחלוץ לה וחלץ לה והלך. ואחד מן החכמים מתירין אותה לחזור אל הבעל ואתה אסרת חלק ט״ו סימן ב׳תשובה איני רואה מקום לשאלה זו שדברי הריא"ף ז"ל מפורשים הם במקומם בפ' האשה רבה לאסור אפי' ביש לה בנים. וחולק הוא שם על דברי הגאון ז"ל מתוך הגמ' דמתוך הירושלמי וכחלק י״ט סימן א׳סוגיא בפ"ק יבמות (ד' ט' ע"א) והא איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן. משמע מהכא דפשיטא ליה לר"ע דחייבי לאוין פטירי מחליצה ויבום כמו בחייבי כריתות. וזה פלא חלק י״ט סימן ב׳תשובה ודאי לפי מה שאמור בגמרין טעמא דר"ע דפטר חייבי לאוין מחליצה ויבום משום דחייבי לאוין כחייבי כריתות נינהו לדידיה. וכדאמרינן בהדיא בשלהי פ' הערל (יבמות ד' ע"טחלק כ״א סימן א׳עוד בפ"ק שם (דף יו"ד [י']) לעולם אית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי. וזה פלא דכיון דבפלוגתא קמיירי א"כ ליתני שש עשרה לר"ש דאמר לקמן (דף כ"ח ע"ב) בשעה שנעשו צחלק כ״א סימן ב׳תשובה הא דכתב מר ליתני שש עשרה לר"ש דאמר בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהיו לך ליקוחין בא' מהן. חיי דמר שותא דמר לא ידענא. דאי בג' אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות כצחלק כ״א סימן ג׳ומאי דקשיא ליה למר ליתני שש עשרה לר"ע. בהא נ"ל משום דאע"ג דבפלוגתא קמיירי מ"מ לא תני במתני' אלא הנהו דאתיין כהילכתא כגון אשת אחיו שלא היה בעולמו דפוטרת אף על גבחלק כ״ה סימן א׳עוד בפ"ק (דף י"ג) רבא אמר טעמייהו דב"ש משום שאין איסור חל על איסור. פלא לי דא"כ מאי טעמייהו דב"ה? דלא מסתבר כר"ש דאית ליה לקמן בפ' ד' אחין (יבמות דף ל"ב) דאין אחלק כ״ה סימן ב׳תשובה מה ראית רבינו להקשות מדר' שמעון. וכי הוא לבדו אית ליה אין איסור חל על איסור. צא הקשה לדידן דאית לן אין איסור חל על איסור היכי מפטרן צרות לשוק בלא יבום ובלחלק כ״ח סימן א׳עוד בפ"ק (ד' ט"ו) [צ"ל דף טז עמוד א'] בני צרות מעידני בכם [בגרסתנו: מעיד אני לכם]. פלא דכיון דבני צרות כשרים נינהו על כרחין פשיטא להו כב"ה. דאילו לב"ש צרות בנותחלק כ״ח סימן ב׳תשובה פליאה ממני דעת רבינו דהיכי עבדת להו לבני צרה לב"ה ממזרין לב"ש. והא בכולא שמעתין בני צרה לב"ה כשרין קרי' להו אפי' לב"ש. דאפי' לר' יוחנן בן נורי לא קרי' להוחלק ל״ד סימן א׳עוד בפ' כיצד תניא כוותיה דרב פפא ותיובתא דרב אושעיא וכו' ולא הספיק לעשות מאמר וכו'. פלא אמאי לא מוכח מהך רישא דבנולד ולבסוף ייבם לא פליג ר"ש וכו' כדכתב מר.חלק ל״ד סימן ב׳תשובה שמועה זו רבו הווייותיה ודקדוקיה ומה ידעתי ולא תדע אבין ולא עמך הוא. אבל מהורמנותיה דמר אני אומר כי אלו התשובות ויותר מהמה אנו רגילין להשיב. ויש אצלי שטה בחלק ל״ו סימן א׳עוד בפרק כיצד (כ"א ע"א) א"ה אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך. וכמו כן נמי אם אשת אביו ואם אשת אחי אביו ואם אשת אחי אמו דכל הני מצי למימר אני מותרת לחלק ל״ו סימן ב׳תשובה הא ודאי לאו קושיא. חדא דהכא לא איירי בהכי בברייתא דלימא הכא דהא דאקשינן א"ה אשת חמיו נמי משום דאיירי בה בברייתא קא מקשה. כלומר כיון דאיירי באשת חמיו ובאשתחלק ל״ז סימן א׳עוד בפרק כיצד (שם ע"ב) ואחות אבי האב מן האב מהו. פלא אמאי לא מבעיא ליה באחות אם מן האם או באחות אם מן האב? זה לשונך.חלק ל״ז סימן ב׳תשובה שאלה זו אם כלשונה נאמרה חס ליה למר דלימא הכי. דאחות אם בין מן האב בין מן האם ערוה דאורייתא היא וכדאמרינן בריש פרק הבא על יבמתו. ואם שמא טעה הקולמוס וכך עלחלק מ״א סימן א׳עוד בפרק כיצד (ד' כ"ב) ההיא לא מצית אמרת מדרבא דרבא רמי וכו'. והנה זה פלא דכיון דמדרבא ילפי' א' מן האונסין וא' מן הנשואין קרא דבת אביך דמיירי באונסין למה לי? ע"חלק מ״א סימן ב׳תשובה לפי מה שפרש"י ז"ל דהכי קא דייק מדרבא. דמדבנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו הילכך לגבי אחוה נמי אחוה שפיר קא פרכת. א"כ אחותך בת אביך למה לן ואף לדידי הקשה לי חלק מ״ד סימן א׳(א"ה ס"ט המצא תמצא בחידושי רבינו ליבמות בדז"ך [בדף כ"ז] ע"ב).חלק מ״ה סימן א׳עוד בפ"ד אחין (כ"ט ע"ב) רב אשי מתני הכי אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר לב"ש וכו' ואס"ד מאמר לב"ש וכו' זה יעשה מאמר וידחה. וזה פלא שהרי לפי מה דלא הוה ידע השתא טעמא דחלק מ״ה סימן ב׳תשובה. חילוף דברים אני רואה. דאדרבה הו"ל לאקשויי אלא מאי דוחה ומשייר א"ה אמאי אשתו עמו. דמתני' דד' אחין שפיר קא אתיא דהואיל ומשייר לא יכנוס. אלא אשתו עמו תקשי לחלק מ״ז סימן א׳עוד בפרק ד' אחין (יבמות ד' ל' ע"א) טעמא דגרש ואח"כ מת וכו'. אמר ר' אשי זאת אומרת יש זיקא ואפי' בתרי. והנה גם זה פלא שהרי אפילו גרש ואח"כ מת היאך ישאנה המגרש? האחלק מ״ז סימן ב׳תשובה ראיתי דבריך טובים ונכוחים בתירוץ השאלה ששאלת. דכיון דאותה דאוסרה משום זיקה אכתי תחת בעלה קיימא ולא רמיא קמיה אלא נכרית זו בלבד. זיקה כי האי לא אסרה לה ולאחלק נ״ג סימן א׳בפרק החולץ (יבמות ד' ל"ו) א"ר אלעזר אפשר איתא להא דר"ל ולא תני לה במתני' וכו' עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ופרש"י ז"ל דקס"ד דאפי' ע"י חליצה לא תנשא לשוק. ומסיק חלק נ״ג סימן ב׳תשובה תמה אני על דברי רבינו נר"ו מה זו קושייא לאביי? ומאי אין לה צרה דקאמרת? ודאי משום דיש לה צרה הוצרך למתני' [למתני] לא תנשא בלא חליצה. דאי אין לה צרה פשיטא דחלק נ״ד סימן א׳עוד כתבת ועוד פלא דלאביי לא הו"ל למיתני אלא הרי זו לא תתייבם פי' בלא חליצה. אבל כי קתני לא תנשא משמע דלית לה היתר נישואין כלל אפי' בחליצה.חלק נ״ד סימן ב׳תשובה גם זה פלא ופלא. מאי לא תתייבם פי' בלא חליצה דקאמר מר? דהוה לך למימר אלא תחלוץ. אלא שאף היא אינה קושיא דאדרבא לא תנשא היא עיקר צריכותא דמתני' כדאמרן.חלק נ״ה סימן א׳עוד כתבת ועוד דלאביי הו"ל למיתני לא תחלוץ ולא תתייבם תוך שלשה עד שתדע אלא אית לן למימר מדשבקיה לדין חליצה ש"מ דלא תנשא דנקט יש במשמע דאין לה דין נישואין כלל.חלק נ״ה סימן ב׳תשובה כבר אמרתי דלא תנשא איצטריכא ליה. ועוד דלא תחלוץ ולא תתייבם תוך שלשה לא מהני ליה. דלא תתייבם אין לה שיעור דלעולם לא תתייבם דשמא ילדה צרתה ולד של קיימא. ולאחלק נ״ו סימן א׳עוד כתבת ועוד דשמא מעוברת היא צרתה משמע דהוי נתינת טעם לדברי התנא. בשלמא לר' אלעזר דקאמר לא תנשא אפי' בחליצה היינו דקתני שמא מעוברת היא צרתה דבשביל חששא זו נמנעחלק נ״ו סימן ב׳תשובה רבינו כל שאתה מוסיף בדברים אלו אתה מוסיף בעיני תימה. חדא דלמאי דס"ל למר שמא מעוברת היא אתה מוסיף לה היתר להנשא דרוב המעוברות ולד מעליא ילדן אלא משום לא תתחלק נ״ז סימן א׳עוד בפרק החולץ (יבמות ד' ל"ו ע"ב) תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא בגט. ופרש"י ז"ל ואף על גב דהשתא איגלאי מילתא דיבום מעליא הוי ומיהו בגט בלא חליצה סגי. ופלא לי עלחלק נ״ז סימן ב׳תשובה גם אנו רגילין להקשותה ובודאי ברוב ספרים שלנו הגירסא כן יוציא בגט. ואף בפי' ר"ח ז"ל כן וכן בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל ובלשון הזה כתבתיה ואיכא למידק דחלק נ״ט סימן א׳עוד בפרק החולץ (יבמות ד' מ"א ע"א) אימ' דאמר ר' אלעזר דלא איתחזיא בשעת נפילה. פי' והילכך א"א לי להעמידה כר' אלעזר. ואכתי ק"ל אמאי תהוי כיבמה שהותרה ונאסרה. ופלא חלק נ״ט סימן ב׳תשובה קושיא זו רגילין אנו להקשות ובלשון הזה כתבנוה היכי אמר מקשן דחזיא בשעת נפילה מי אמר כ"ש דלא תקשי לרב. וי"ל דה"ק אבל הכא דבשעת נפילה אתחזיא לה כיון שחזרה והחלק ס׳ סימן א׳עוד בפרק החולץ (יבמות דף מ"א ע"ב) אלא לא תחלוץ אמאי לימא תהוי תיובתא דר' יוחנן. וזה פלא בעיני דאטו לר"ל מי ניחא דנימא תחלוץ בתוך שלשה ואי חזינא דמיעברא תחזור ותחלק ס׳ סימן ב׳תשובה גברא רבא חזינא תיובתא לא חזינא. דלר"ל כיון דאי חליצת מעוברת לאו שמא חליצה היאך תחלוץ עכשיו. דשמא תמצא מעוברת ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטריחינין.חלק ס״א סימן א׳עוד בפ' בחולץ (ד' מ"ב ע"א) אלא תמתין חדש א' ותנשא. פלא דהא מצי לשנויי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר דבר תשעה לקמא הוא כגון דאיעבר חדש א' מקמי מיתה ע"כ.חלק ס״א סימן ב׳תשובה זו כבר נשמר ממנה רש"י ז"ל שכ"כ וז"ל וה"ה דמצי לתרוצי וא"נ לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא ומעיקרא חדש א' איעבר קודם מיתתו. אלא הואיל ותריץ מילתיה בחלק ס״ב סימן א׳עוד בפרק החולץ (יבמות ד' מ"ד) הכתוב קראו בית כלומר ואחות חלוצה הויא ערוה מן התורה וזה פלא דא"כ ליתני שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן למאן דאית ליה בפלוגתא קמיירי.חלק ס״ב סימן ב׳תשובה שאלה זו כבר נשאלה בפרק ראשון והשבתי עליה בתשובה (לעיל סי' כ"א) משום תראה דעתי בה.חלק ס״ג סימן א׳עוד בפרק החולץ (יבמות ד' מ"ט ע"א) הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר. ופרש"י ז"ל משום דסוטה לאו חייבי לאוין דשאר היא ותפסו בה קידושי דאף לאחר שזינתהחלק ס״ג סימן ב׳תשובה כבוד רבינו במקומו עומד אבל רש"י ז"ל לא כן כתב כמו שכתבת ועירוב דברים אני רואה כאן. אלא שרש"י ז"ל תרתי קאמר וז"ל בבא על הסוטה ואף על גב דאי בחייבי לאוין הוחלק ס״ד סימן א׳בפרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נ"ה ע"א) דדייק תלמודא העראה דחייבי לאוין מנ"ל? מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה. אדרבא נימא מדגלי רחמנא חלק ס״ד סימן ב׳תשובה קושיא זו רגילין אנו להקשות ובלשון הזה כתבתיה איכא למידק וכו'חלק ס״ה סימן א׳עוד בפרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נ"ו ע"ב) הכל היו בכלל זונה ופי' רש"י ז"ל כל הנבעלת תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו שהרי נבעלו בעילת זנות והוציאחלק ס״ה סימן ב׳תשובה נ"ל דלשון רש"י ז"ל עיקר. דודאי בכלל זונה דכתיבא באורייתא קאמר. וזונה היכא כתיבה ודאי גבי כהן דכתיב זונה לא יקחו. ואי בכלל אסורה לבעליהן מפני שזינתה והוטמאחלק ס״ו סימן א׳עוד בפרק הבא על יבמתו (יבמות נ"ו ע"א) אמר רב עמרם הא מילתא אמר לן ר' ששת ואנהירנהו לעיינין ממתני'. אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה. ותנא תונחלק ס״ו סימן ב׳תשובה ודאי כל שנבעלה לפסול לה פסלה ל"ש באונס ול"ש ברצון. אבל הבא על אשת איש אינו פסול לה אלא מחמת דאגידא ביה בבעל והבעל הוא הגורם. א"כ היה בדין שאם נבעלה באונס חלק ס״ח סימן א׳עוד בפרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נ"ט ע"ב) נבעלה לבהמה כשרה לכהונה. פרש"י ז"ל דבעולה ממש לא הויא דכמוכת עץ דמיא ושריא לכ"ג. דמאן דשרי במוכת עץ שרי בה. ודבר פלא פיחלק ס״ח סימן ב׳תשובה אפשר היה לומר דלא שריא לינשא לכ"ג לכתחילה קאמר אלא דאם נשא נשוי. וכדרב ור' יוחנן דאמרי תרווייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי. ואילו היה [היתה] בעולהחלק ס״ט סימן א׳עוד שאלת שאלה א' באה לפנינו מחכמי גיבי"ל שנהיה במקומם שני אחים שנשאו שתי אחיות יתומות א' גדולה וא' קטנה ומת בעל הגדולה. וחזרו חכמי העיר ללמד את הקטנה שתמאן. ולאחלק ס״ט סימן ב׳תשובה אני איני כדאי שאתה שלחת לי וכ"ש בדבר שחכמים כמותכם מנצחין זה את זה היאך אני מכניס ראשי בין הרים גדולים. ואמנם גדולה היא מצותך עלי והנני משיב בקוצר דעתי כאחלק ע״ב סימן א׳שאלה לאה תובעת מיעקב בעלה שתתגרש ממנו בגט ואינה רוצה לישב עמו. תלמדנו אם תפסיד כל כתובתה ומה תגבה? גם אם תגבה מתנה לחוד? כדאמרי' במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירותחלק ע״ב סימן ב׳תשובה הטענות שהאשה תובעת בהן להתגרש מבעלה רבות ואין הדין בהן שוה אלא כל א' מהן יש לה דין בפני עצמה. ואתם לא בארתם בכתבכם באיזה טענה באה לאה להתגרש ואם באנו לכתוחלק ע״ג סימן א׳עוד שאלת לאה תובעת מיעקב בעלה שיגרשנה בגט או מטענת מאיס עלי או מטענה אחרת. ויעקב טוען יישר ובלבד שתחזירי לי שטר כתובתיך ומתנתיך או תכתבי לי מחילה על הכל. דודאי חלק ע״ג סימן ב׳תשובה כבר כתבנו שלא ראינו ולא שמענו במקומות אלו מי שכפה את הבעל לגרש את אשתו ואפי' באומרת מאיס עלי. וכיון שכן זו שתובעת להתגרש אם רצה מגרש ואם לא רצה לגרש שומעיחלק ע״ד סימן א׳גם מה שכתבתי לך בענין ההטפסה שתזהר שלא יהיו ב"ד קרובים לקהל טורטושא ואמרתי כי לפי דברי צריך אתה ב"ד מעיר אחרת כן אמרתי ולזה אתה צריך.חלק ע״ח סימן א׳(א"ה ס"ט תשובה זו הן היתה למראה עיני ה' ר' אברהם מוטל ז"ל והעתיק קצתה בתשו' כי באה בס' תורת חיים ח"א סי' כ"ג והר"ב כנה"ג בחו"מ סי' רל"ה הגהט"ו [הגה ט"ו] ס"ק ל"טחלק צ״ב סימן א׳קהל קונסטנדינה. שאלתם ראובן ושמעון היו שותפים בחצר א' והלך ראובן וקנה חצר אחרת סמוכה לה ופתח שלה במבוי עם גוי א'. ואחר שקנה ראובן החצר סתם הפתח שלה שהיה עם הגויחלק צ״ב סימן ב׳תשובה כבר הגיעה אלי שאלתכם זו פעם אחרת אלא שבשאלה הראשונה לא הזכרתם בה חשש היזק ראיה. אלא שהיה נראה לי מתוך שאלתכם שלא היתה הקפדת שמעון אלא על שהחזיר הפתח למבויחלק צ״ז סימן א׳עוד שאלת ראובן פתח חלונות בכותל החוצץ בינו ובין גגו של חבירו והחזיק בו שני חזקה. ובאותו גגו משתמש ראובן לפעמים ומת ראובן ונשאר חנוך בנו ועכשיו בא שמעון להגביה כחלק צ״ז סימן ב׳תשובה אם חנוך טוען בבריא שאביו פתח החלונות שלא בטענת מכר אלא בא בטענת סבלנות. הדין עם שמעון דטענתו אינה כלום ואפי' במקום שאינו מחסרו קרקע. וכדמוכח התם בפ' לא יחחלק ק״ד סימן א׳כתבתי מה שטען רבנא משה הנשיא בן רבנא טודרוס הנשיא לבעל דינו ואמר על הפתחים הסתומים שפותח בעל דין לפי שלא נפרצו הפצימין. טוען אני שצריך להביא ראיה תחילה שהיו פתוחלק ק״ח סימן א׳עוד שאלת ראובן ושמעון שותפים לוו מנה מלוי. ובא לגבות חובו מהם ולא הביא שטרו בידו. ולא רצו ראובן ושמעון לפרעו עד שיחזיר להם השטר חוב. ולבסוף נתרצה לו ראובן ושמעוחלק ק״ח סימן ב׳תשובה הדין עם שמעון. ואיני יודע מאיזה צד אומר שאין זה ערבות. שכל מלוה שהלוה על פי ערב הרשות נתונה בידו אם ישמע לערב אם לא. ואם דעתו לומר שאין ערבות אלא במלוה בלחלק קי״א סימן א׳שאלת ראובן השאיל ביתו לשמעון וקנו מידו. וכן כתוב בשטר ההשאלה קנו ממנו ותנו להם לשמעון ולדינה. מחמת שרצינו וקבלנו על עצמינו בק"ג להיות משתמשים ודרים בכל אותו ביתחלק קי״א סימן ב׳תשובה מלשון השטר נר' שהגוף הקנה להם כיון שכתב להם ולעשות בו כל צרכם וכל חפצם ורצונם כאדם שעושה בביתו ממש ולשון זה רחב וכולל הרבה יותר מן ההשאלה. שאעפ"י [אולי צ"חלק קי״ט סימן א׳עוד שאלת ממני מה אני בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אם כדברי הרמב"ם ז"ל.חלק קי״ט סימן ב׳תשובה כך מסורת בידינו שבדברים אלו הולכין אחר מנהג כל מקום ומקום. כל שנהגו להשאיל כיוצא בהן או להשכירן באותו מקום כספרי הגמרא ופירושיהם בארצנו שנהגו להשאילן תמידחלק קכ״א סימן א׳עוד שאלת ראובן היה חייב מנה לשמעון וכשבא שמעון לגבות את חובו לא מצא נכסים ידועים לראובן. והעמיד את לוי ואמר לו יודע אני שיש לראובן שטרי חוב בידך שנעשו על שמך מחחלק קכ״א סימן ב׳תשובה כבר ידעת שאין משביעין שבועת היסת על טענת שמא וזו טענת שמא היא דמאין הוא יודע דאותן שטרי חוב שנעשו ממונו של ראובן ולא כל האומר יודע אני מקבלין ממנו עד שיברחלק קכ״ה סימן א׳(א"ה בח"ג סי' ע"ט ועל תשובה זו קאי מר שם בח"ג סי' ט"ו וט"ז ולא כמו שחשב הרב מהר"א ישראל בהגהותיו שם ודו"ק)חלק קכ״ו סימן א׳ומה ששאלת במי שדר בחצר חבירו ואומר שכירה [שכורה] היא אצלי עד זמן פלוני וזה אומר לא כי אלא שאולה עד זמן שארצה מי נאמן.חלק קכ״ו סימן ב׳תשובה בעל הבית נאמן כל שלא החזיק שם שני חזקה שאלו החזיק שני חזקה היה נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי הא לאו הכי לא דקרקע בחזקת בעליה עומדת.חלק קל״א סימן א׳(א"ה במיוחסות סי' כ"ה הובא בסגנון אחר והענין א').חלק קל״ז סימן א׳(א"ה עיין בחלק ב' סי' טל [ל"ט] ובח"ד סי' כ' והיא כתובה בחלק ה' סי' ק"ז)חלק קל״ח סימן א׳(א"ה בא בדרך ארוכה אר"ש טובא ורחבה בחלק ג' תוך סי' שכ"ו)חלק ק״מ סימן א׳עוד שאלת ישמעאל שמשכן מטלטלין לראובן ולסוף י"ח שנים נתנם הגוי לשמעון בשטר מתנה כדין מגוי לגוי ועשה לו שטר אפוטרופסות ר"ל מינהו במקומו לתבוע הממשכנים וכתב אלו השחלק ק״מ סימן ב׳תשובה כל מה שטען ראובן יפה טען ומה שדנו הברורים יפה דנו מלבד מה שיש עוד מן הטעמים ומן הראיות והנני מקצר וכותב אליך א' מהן לבד. הא' הרי אמרו בפ' ח"ה (ד' נ"ד ע"ב)חלק קמ״ו סימן ב׳שאלת ראובן לוה מנה משמעון בשטר ופרעו בזמנו ועדיין השטר ביד הסופר. ובא ראובן אצל הסופר ובקש להחזיר לו שטרו לפי שכבר פרעו ושמעון גם הוא מודה ששטר פרוע הוא אבל לא חלק קמ״ו סימן ג׳תשובה כיון ששמעון מודה שפרעו יפרע ראובן פשיטי דספרא ויחזיר לו הסופר שטרו. ואיני רואה בזה פקפוק ואין זה צריך ראיה דכל שפרע לוה את חובו חייב מלוה להחזיר לו שטר חוחלק קמ״ח סימן א׳שטר שהרחיקו עדיו מן הכתב שני שיטין וקדם בעל השטר עד שלא הוחזק ביד ב"ד ומלאהו בהחזרת דברים או בקרובים הרי זה זריז ונשכר כמ"ש הראב"ד ז"לחלק קמ״ט סימן א׳עמדתי על השאלה אשר שאלת בראובן שקנה שטר חוב שהיה לו על שמעון ושטר החוב ושטר ההקנאה נעשו בערש"ג ובחרבן העיר נאבדו השטרות. ואדוננו המלך יר"ה העמיד דיין לחדש השטרוחלק ק״נ סימן א׳שאלת ש"ח או מכר או מתנה שכתוב בפנינו אנו עדים ח"מ חייב עצמו פלוני או מכר או נתן ואין חתום בו שום עד אלא העד חתם אני ופלוני עדים והשני אינו חתום. וגם אותו הא' שחחלק ק״נ סימן ב׳תשובה דבר פשוט הוא זה שאין לו דין שטר לפי שאין בו אלא עד א' דאינו קם לממון. ואעפ"י שאמר פ' אחר היה עמי עד אין בדבריו כלום ולפי מ"ש בירושלמי אפי' לשבועה אינו קם חלק קנ״א סימן א׳עוד שאלתם חדש חסר מאיזה יום מונין בכתובות ובשטרות מיום ראשון או מיום שני.חלק קנ״א סימן ב׳תשובה בכל מקום שהולכין בו אחר לשון בני אדם מונין מיום ראשון לפי שבני אדם קורין לו יום ראשון ר"ח והראיה ממה ששנינו בנדרים (דף ס') קונס יין שאני טועם חדש זה אסור חלק קנ״ח סימן א׳שאלה מי שמשכן עליות ע"ג עליות וכתוב בשטר המשכונא ראובן משכן ביתו לשמעון מתחתית עד סוף עליותה ושמעון אומר שכל הבתים והעליות משכן לו וראובן טוען שלא משכן לו אלא החלק קנ״ח סימן ב׳תשובה מסתברא ודאי כדברי שמעון שאלו לא משכן לו אלא העליה שע"ג התחתית מאי עד סוף העליה דקאמר הי"ל לכתוב התחתית והעליה שע"ג וכ"ש אם נהג הסופר לכתוב כן במשכנתות ובמחלק קנ״ט סימן א׳שאלת ראובן ושמעון שנתן להם המלך בחותמו סך ידוע בכל שנה ושנה בכפר א'. ומתו שניהם ונשאר אותו חותם ביד חנוך בנו של ראובן. ושאול בן שמעון תובע את חנוך אותו חותם כדיחלק קנ״ט סימן ב׳תשובה הדין עם שאול מכמה פעמים [אצ"ל טעמים] חדא שאפי' היה שטר זה כשאר שטרי חוב דעלמא לא היה נקנה במסירה. ולפיכך אפי' באנו לדון מחילה זו כמסירה הואיל ובשעת מחילה חלק קע״ב סימן א׳(א"ה הנה באה בח"א סי' תתק"ה במיעוט דרך אר"ש אך בדמותה כצלמה היא מוצאת במיוחסות סימן וא"ו).חלק קע״ד סימן א׳שאלת הא דאמרינן שנים שנתעצמו בדין זה אומר נדון כאן וזה אומר נלך לבית הועד שכופין אותו לעלות בארץ אחר ב"ד יפה מי אמרינן דוקא בא"י כההיא דאמרינן הלך אחר ר' חנינא חלק קע״ד סימן ב׳תשובה ל"ש בין בארץ בין בח"ל לעולם הולכין אחר ב"ד יפה ובהדיא שנו שם באותה שאמרת אחר ר' מתיא בן חרש ברומי ואחר ר' חנינא בן אחי ר' יהושע לגולה.חלק קע״ו סימן א׳שאלת בתלמוד בפ"ק דסנהדרין (ד' ג' ע"א) מוכח דלרבא תרתי קתני ומדאורייתא בעינן מומחים אף בהודאות והלואות אלא משום נעילת דלת אוקמיה אהדיוטות. ומינה דב' שדנו אין דינחלק קע״ו סימן ב׳תשובה ואני אומר דודאי קי"ל דאין דיניהם דין וראיות רבות יש. חדא דאמרינן בפ' האשה שנתארמלה (כתובות ד' כ"ב) שלשה שישבו לקיים את השטר ומת א' מהן צריכין למכתב במותב חלק קע״ז סימן א׳עוד כתבת שהתימה מן הר"מ ז"ל שפסק כרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר ועם זה פסק ששנים שדנו אין דיניהם דיןחלק קע״ז סימן ב׳תשובה אני אומר כי הרב ז"ל פסק כרב אחא מדקתני בברייתא (סנהדרין דף ד' ע"ב) דיני ממונות בג' ואם היה מומחה לרבים דן ואפילו יחידי. וסבור הרב ז"ל לומר דברייתא הכי קתנחלק קע״ח סימן א׳עוד כתבת (סנהדרין ה':) יפה כח הדין מכח הפשרה ששנים שדנו בעלי דינים יכולים לחזור בהם והואיל והעמידה בקנין כן כל שקבלום עליהם בקנין אין יכולים לחזור בהם. אני אומרחלק קע״ט סימן א׳עוד כתבת ראיתי בירושלמי אפי' פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערות כשר לדיני ממונות ואינו כשר לדיני נפשות. וירא' לי דכל שלא הביא ב' שערות נקרא קטן אף בסימני סריס עדחלק ק״פ סימן א׳שאלת בעלי דינין שכתבו טענותיהן הוו להו כשטרי טענתא ואינן יכולין לחזור ולטעון או לא.חלק ק״פ סימן ב׳תשובה מסתברא דה"ה דכיון דכתבי טענתא בדוקא טעני ומידק דייקי והדר כתבי.חלק קפ״ב סימן א׳עוד שאלת ראובן תבע את שמעון בב"ד ושמעון הנתבע השיב תנו לי זמן ואשיבנו על טענותיו שיתן לי בכתב יש לב"ד לתת לו זמן או לא.חלק קפ״ב סימן ב׳תשובה לא שמעתי בזה זמן אבל נראה שזה תלוי בדעת הב"ד אם יראה בעיניהם שאומר כן ברמאות לדחות את התובע אין נותנין לו שזו דחיית הרמאות הוא ויזקיקוהו להשיב מיד. אבל אםחלק קפ״ז סימן ב׳תשובה לא נתברר מתוך הענין וע"כ אני צריך להודיעך הדין כאשר הוא. אם היו ג' שישבו לקיים את השטר ושנים מהם מכירין חתימת ידי העדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים בחלק קפ״ט סימן א׳שאלה (והיא להריא"ף) הא דאמר רב אדא בר אהבה (סנהדרין כ"ט ע"ב) האי אודיתא זמנין כתבינן וכו' מה הפרש יש בין מכנפי ויתבי ובין כנפינהו איהו. ולפי דעת מר בר רב אשי דאחלק קפ״ט סימן ב׳תשובה הפרש יש ביניהם דאי הוו מכנפי לא היתה ישיבתן לדין ואי כניף איהו תהא לדין וא"כ כל הודאה שתהיה לפניהם וכל טענה תהיה הודאה בפני ב"ד וטענה בפני ב"ד שאינו יכול חלק ק״צ סימן א׳עוד כתבת ק"ל במ"ש (סנהדרין ד' י"ח ע"ב) שאין מושיבין מלך וכ"ג בעיבור השנה במלך מיהא מה הוצרכה והרי אין מושיבין אותו בסנהדרין וכבר ידענו שאין מעברין את השנה אלא בחלק ק״צ סימן ב׳ולפי דעתי קושיא אין כאן דמזומנין לה שאמרו לאו מזומנין להיות סנהדרין קאמר אלא במזומנין לעיבור שיזמינם הנשיא לכך קאמר כמעשה דר"ג דאמר השכימו לי שבעה בעליה (סנהדריחלק קצ״א סימן א׳עוד כתבת שנסתפקת בפ' דיני ממונות (ד' ל"ו ע"ב) שאין מושיבין בסנהדרין זקן אם דוקא אין מושיבין לכתחילה אבל אם הושיבוהו קודם שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו או דילמאחלק קצ״א סימן ב׳נ"ל דכל שהוא תלוי בסבה כל שישנה לסבה ענין נגרר אחר הסבה וסבת הזקנה האכזריות. ולפי' אין מושיבין אותו אחר שנזדקן בדין של סנהדרין שהרי נתחדשה לו הסבה הגורמות. וכ"נחלק קצ״ב סימן א׳עוד כתבת בפ' היו בודקין (סנהדרין ד' מ') בשאלה מכירין אתם אותו ר"ל שמא מעובדי אלילים היה נאמר כן שאף במקום שרובו ישראל ושאין רגלי עממין מצויין שם. ולא הוזקקתי לזחלק קצ״ו סימן א׳שאלת ראובן אמר דברים בב"ה ביום השבת שאינם ראוים והיה שם שמעון ולוי ויהודה ולוי הנז' כתב אותם דברים בספר והלך לוי אצל שמעון וחתם בו ואח"כ הלך אצל יהודה ואח"כ העיחלק קצ״ו סימן ב׳תשובה אין ראובן הנז' נפסל בכך ואפי' אמר דברים הכתובים בשטר לפי שאין אדם משים עצמו רשע כדאיתא בפ' האשה שנתארמלה (כתובות ד' י"ח ע"ב) ובפ"ק דסנהדרין ובשאר המקומות.חלק ר׳ סימן א׳עוד שאלת על מ"ש אני בפ' יש נוחלין דקבלת עדות כתחילת דין ואין תחילת דין בלילה ולפיכך אין מקבלין עדות בלילה ואם עברו וקבלו אין דנין טפי אותה קבלה אפי' ביום. ואמרתחלק ר׳ סימן ב׳תשובה גם אני סבור כן דלא גרע מנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך דכאן וכאן עדות פסולה ואם קבלו עליהם מקובל:חלק ר״ד סימן א׳בפ' זה בורר (סנהדרין ד' כ"ז ע"ב) ת"ר לא יומתו אבות על בנים מה ת"ל אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות. אשכחן אבות לבנים ובניםחלק ר״ח סימן א׳דע דהא דאמרינן בפ' שבועת העדים (ד' ל' ע"ב) אבל עדים ד"ה בעמידה ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד אפי' בישיבה עדותן קיימת. והכי איתא בירושלמי פ' מי שאחזו וז"ש שם ת"ח שהוא מחלק ר״ט סימן א׳ומה ששאלת נפילת אפים אם הוא לימין או לשמאל. בזה לא שמעתיחלק ר״י סימן ב׳תשובה אם נקבה היא הנתבעת יכול למנות לפי שאין דרכן של בנות ישראל הצנועות להתבזות בב"ד ובלבד שאותו האנטלר לא יטעון בשבילה אלא מה שתאמר שאין מתירין לטעון מה שאינו חלק ר״י סימן ג׳ולענין מה שאמרו בירושלמי וימנה אנטלר. ראיתי מה שאמרת משם גדולים שיש חילוק בין אנטלר ומורשה דאנטלר בע"פ ולפיכך אין הנתבע ממנה אותו בב"ד בע"פ אבל המורשה בשטר אף החלק ר״י סימן ד׳ולענין התובע שאמרת ודאי כן נראין הדברים שהתובע יכול להרשות וליתן זכותו ואם תגיעהו שבועה ויראו ב"ד שצריך שבועה ואינו יכול לישבע כנשבעין ונוטלין שאמרת והן השכיר אחלק רט״ו סימן א׳(א"ה בח"ד סי' רס"א וקדמא ואתיא במיוחסות סי' פ"ו).חלק רי״ז סימן א׳עוד שאלת ראובן נתן מחצית ביתו לבנו ושייר בלשון הזה ושיירתי לעצמי דירה א' בלבד ומזונו' ואח"כ נשא אשה ורוצה לדור באותו מחצית הוא ואשתו ולמשכן מהם מקצת לצורך מזונוחלק רי״ח סימן ב׳שאלת לאה נתנה שדה א' לראובן בנה ע"מ שיתנהו לא' מן הנולדים שיולדו לו ונולדה לו בת לראובן ושמה דינה ונתנו לה ומדעת לאה אמו והיא עדיין קטנה. וכשגדלה והיתה בת י"ג שחלק רי״ח סימן ג׳תשובה מה שטען שמעון שהמתנה בטלה מצד שהיתה סמוכה על שולחנו ומיראה עשתה המתנה אין טענתו טענה דטענת נחת רוח עשיתי אינה טענה אלא באשה עם בעלה אבל בבן או בבת אצל האבחלק רכ״ד סימן א׳ראובן שלחו המלך בשליחות ממלכות מורסיאה למלך תלמסאן להיות תורגמן לפרשים. ושכר יהודי לשמשו בשכר ידוע בכל הדרך ונתן לו קצת מהשכירות תחילה ושכרו בענין (נ"ל שצ"ל בעדחלק רכ״ד סימן ב׳תשובה תחילת כל דבר אני אומר שתקנת שכיר היתה אפי' לישבע וליטול מן היורשים אבל אם מת השכיר אין יורשי' נשבעין ונוטלין שלא תקנו אלא לו. דגרסי' בירושלמי פשיטא מת בעלחלק רכ״ה סימן א׳שאלת מי שיש לו בית ועליה והשכיר בית לאחד ועליה לאחר ותחתון מזיק את העליון בקוטרא יכול העליון למחות בתחתון שלא יזיקנו או לא ואת"ל שאינו יכול למחות מי הוי שכירות חלק רכ״ה סימן ב׳תשובה אם מזיקו בעשן תדיר כגון שעושה שם חנות של נחתומין או של צבעין וכיוצא בזה יכול הוא למחות. אבל אם מדליק זה אש בביתו כשאר בני אדם בבתיהם לתבשילו ולפעמים להתחמחלק ר״ל סימן א׳שאלת ראובן חייב לשמעון מנה ואין לו נכסים אלא ש"ח מאלף דינר על אביו שנתחייב לו מעכשיו ולאחר פטירתו. ועכשיו בא ראובן לכתוב לשמעון ש"ח מאותו מנה ולשעבד לו אותו חובחלק ר״ל סימן ב׳תשובה אין בטול העדות מועיל כלום שא"א לו לבטל עדות המעידים בזכות אחרים עליו וא"צ לפנים. וכי יעמוד אדם ויבטל עדות כל מי שמעיד עליו שהוא לוה או מכר או נתן מנכסיו וחלק רל״א סימן א׳(א"ה מקצת תשובה זאת הלא היא כתובה בח"ד סי' קי"ז וזה לך מה שאינו כתוב שם).חלק רל״א סימן ב׳ומה שחזרת לדון בנפרע שלא בפניו שאמרתי שאם הוא קרוב כמהלך יום א' מודיעין אותו אבל רחוק מכן לא שכ"כ הרב אלפסי ז"ל בפרק הגוזל. וחששת עתה אולי לא אמרה הרב ז"ל אלא בחלק רל״ו סימן א׳ומה ששאלת אם דעתי מוסכמת לדעת הגאונים ז"ל שאמרו שנותנין ללוה זמן כשלא קבע לו זמן אם לאו.חלק רל״ו סימן ב׳תשובה כך דעתי ודעת כל החכמים כל שאין לו זמן קבוע לפירעון. וקצת מן המפרשים אמרו שעל זה אמר רשב"ג בפי' [בפ'] המקבל (ד' קי"ג) גבי החזרת העבוט אף לעצמו אינו מחזיר אחלק רל״ח סימן ב׳שאלת ראובן תבע את שמעון מנה בב"ד השיב שמעון איני יודע וחייבו ב"ד שבועה ואחר שיצא מב"ד אמר לויתי ופרעתי. מי אמרינן כיון שאמר איני יודע כמ"ד לא לויתי דמי וכל האומחלק רל״ח סימן ג׳תשובה דבר ברור הוא זה שהוא נאמן שאעפ"י שאמר שאינו זכור לא הודה שלא לוה ושלא פרע דשר של שכחה שכיח. ולא אמרו שאינו יכול לחזור ולטעון נזכרתי אלא לגבי עדות אבל בבעלחלק ר״מ סימן א׳עוד שאלת הא דקי"ל במוכר ש"ח לחבירו ומחלו דמגבי' ביה ככשורא לצלמי גובה ממשעבדי או דוקא מבני חרי ואת"ל שאינו גובה אלא מבני חרי היש תקנה ללוקח ש"ח מחבירו שיוכל לגבחלק ר״מ סימן ב׳דע שהמוחל מזיק הוא משעה שמחלו ומלוה ע"פ הוא לפיכך אינו גובה ממשעבדי ואצ"ל מן הלקוחות שלקחו בין מכירתו למחילתו. לפי שאינו מתחייב אלא מחמת היזקו שהזיקו עכשיו וכברחלק רמ״א סימן א׳(א"ה במיוחסות סי' כ"ג וקצת ממנו בח"א סי' אלף קי"ב).חלק רמ״ד סימן א׳שאלת הא דתניא בפ' השולח (גיטין ד' ל"ז) סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט וקשיא לך מדגרסי' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ז:) אמר רב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי' השביחלק רמ״ד סימן ב׳תשובה מה זו קושיא והא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בפ' איזהו נשך לית להו כמתניתא דמוקי לה כב"ש. דהא ר' יוחנן דהוה ס"ל דשטר שיש בו אחריות נכסים וברייתא זו מסייחלק רמ״ה סימן א׳(א"ה במיוחסות סי' צ"ח וע"ע בח"ב סימן שי"ד).חלק רמ״ו סימן א׳שאלת תנן התם (גיטין ד' ל"ז) השביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרוויהו וכו' תניא אידך סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט ולא עוד אלא כל נכסי אחראיחלק רמ״ו סימן ב׳תשובה לענין פירוש השמועה יפה פירשתם לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק כברייתא דסיים לו שדה בהלואתו אינו משמט. ובאמת נ"ל שהוא ז"ל מפרשה בשעשה לו אפותיקי דאי לא תקשי ליה דרב פחלק רמ״ט סימן א׳שאלת ראובן ושמעון נתמנו אפוטרופי' ע"י הגזבר וע"י ב"ד ויש נושים על נכסי היתומים וליתומים בתים באותה מדינה והן רעועין ואין לאפוטרופי' נכסים משל יתומים לשפצם ולפרנחלק רמ״ט סימן ב׳תשובה לחייב היתומים בקנס ק' זהובים אינו [איני] רואה בזה יסוד שאין קונסין היתומים ואין מעמידין אפוטרופוס לחייבן אלא בשור המועד מפני היזק הרבים, אבל בשאר מקומות לחלק ר״נ סימן א׳שאלת אפוטרופא שמת קודם שהגדיל היתום וכשהגדיל היתום תבע מיורשי האפוטרופס להחזיר לו נכסיו. והיורשין טוענין שאביהם החזיר הכל והיתום טוען קטן הייתי באותה שעה שמת אבחלק ר״נ סימן ב׳תשובה לא מבעיא אם לא מסרו לו ב"ד או אביהם של יתומים דבר ידוע אלא שמינוהו סתם על היתום דאין ליתום על היורשין כלום שהרי אינו יכול לתבוע שום דבר ידוע ושמא לא קבל מחלק רנ״ב סימן ב׳שאלת ראובן לוה מנה משמעון בשטר ובנאמנות ומת ראובן הלוה בחיי שמעון ואח"כ מת שמעון ויורשי ראובן מכרו נכסיו ובאו יורשי שמעון ליפרע מן הלוקח. וטען הלוקח כי ראובן הלחלק רנ״ב סימן ג׳תשובה שורת הדין הנאמנות מועיל בין לגבות מן הלוה בעצמו בין מיורשיו וכן דעת ר"ח והרב אלפסי ז"ל ולא אמר אבא שאול (כתובות ד' פ"ז) אבל מה אעשה והרי אמרו חכמים הבא ליחלק רנ״ג סימן א׳עוד שאלת ב"ד שזכו לב"ח את חובו וכשבא להגבותו מקרקע של לוה עמד הלוה והקנהו לבנו קטן אם יש כח ביד ב"ד כגון אנן דהדיוטות אנן להוציא מידו הואיל ונראה לב"ד שהדבר הברחלק רנ״ג סימן ב׳תשובה אעפ"י שראיתי בימי הגדולים אשר בארץ המה שהיו המערימים עושים כן ונהגו הגדולים נ"נ ענותנו' יתרה וחשכו שבטם מהם עכ"ז אני אומר כי זו מצוה רבה וכל אשר דן בזה דיחלק רנ״ד סימן א׳שאלת מעשה היה בפירפינייאן בראובן שהשיא את בתו לאה לשמעון והכניס לו עמה סך ממון בנידוניא וילדה לו בת ואח"כ מתה לאה ואחר זמן מתה ג"כ הבת שילדה לו ועכשיו עמד ראובןחלק רנ״ד סימן ב׳תשובה כל דבר שבממון תנאו קיים ובאמת אמרו שמתנין בכענין זה וכדאמרי' בירושלמי הני דכתבין אין מיתת בלא בנים תהדיר מוהרא לבי נשא תנאי ממון וקיים. ומוסיף אני על זה שחלק רנ״ח סימן א׳שאלה אם א' נתן או הניח למקום א' דבר מה ולא אמר לבעל שום דבר ונאבד אותו הענין מהו.חלק רנ״ח סימן ב׳תשובה צריך לחקור בענין אם הבעל מהמקום שהופקד שם עשה פשע בענין או לא. כי אם ראובן הניח במשל לבית שמעון דבר מה ואינו יודע שום דבר מאותו הענין אם לא נשבע לשקר חוקרחלק רנ״ט סימן א׳שאלת ראובן שהיה חייט והוא רגיל בבני עירוני א' מכמה שנים שהוא אוהבו ועושה לו כל מלאכתו ואין אומן אחר עושה לו שום מלאכה. והעירוני נוהג לתת לו לראובן בשכרו שני דינחלק רנ״ט סימן ב׳תשובה בכל כי הא אין הב"ד מוציאין מידו שהגוי בעל המלאכה נתן לו מדעתו. אבל מסתברא שמוחין בידו ואף על פי שאמרו (בתרא ד' כ"א ע"ב) אבר [בר] מבואה אבר מבואה דנפשיה לאחלק רס״ה סימן ב׳שאלתם מ"ש (בתרא ד' קנ"ה:) קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו ואסיקנא עד שיהא בן כ' ואמר אמימר ומתנתו מתנה מהו לשעבדן מחמת חובו שעבוד הרי הוא כמכר או כמתנה.חלק רס״ה סימן ג׳תשובה שעבודו שעבוד ולא אמרו אלא מכר כדי שלא ימכור כל נכסי אביו ולא מן הדין הוא זה אלא מן התקנה ולפיכך לא תקנו אלא במצוי דהיינו נכסי האב ולא בנכסי האם. ובמכר ולאחלק רע״א סימן א׳שאלתם יעקב נתן כל נכסיו לשמעון בשטר מתנת בריא גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ומת הבן בחיי האב וחזרו לאב הנכסים לפי שלא היו לו בנים לשמעון. ולאחר זמן נתן יעקב כל נכסחלק רע״א סימן ב׳תשובה הדין עם יורשי דינה וטענתם טענה דכל יורש שאינו טוען בשמא אלא בבריא היודע אמתת הדברים אין דנין אותו אלא כפי טענותיו שטען ואין טוענין אותו כלל. ולא אמרו טוענחלק רע״ב סימן ב׳שאלתם ראובן נפטר לבית עולמו ונתן כל נכסי עזבון מורישו לשמעון מקרקעי ומטלטלי. ובכלל מתנה זו היה שדה ידוע מאבותיו. ואחר מתנה זו נתנה רחל אלמנת ראובן אותו שדה ללויחלק רע״ב סימן ג׳תשובה הודאה גמורה היא זו ומעתה אין יכול לוי לטעון שלא היה של ראובן שכבר הודה. אבל שמעון צריך לעשות מחאה תוך שלש דיכול לוי לטעון חזרתי ולקחתיו ממנו כשידעתי שלא החלק רע״ט סימן א׳שאלת רחל האלמנה שדכה בתה עם בן ראובן והתנה האלמנה לתת משלה מנה ליד שליש שיבררו רחל וראובן הנז' מיד. ואותו שליש יתעסק במנה הנז' ח' שנה ובאותו זמן יתן הכל לנדוניאחלק רע״ט סימן ב׳תשובה על הסכמת רחל וראובן בבחירת השליש הרי יש כאן ב' עדים וכל שבררו אותו היה לה לרחל להביא המנה ליד השליש אם ירצה לקבלם ואם יסרב הרי הוא [היא] פטורה. ורחל כבר החלק רפ״ו סימן ב׳שאלה [כאן יש הערת המגיה בגוף הספר] א' מן החברים גנב ספרי פירושים לחברו וכשתבעו ממנו נשבע ש"ח שלא יחזירם לו עד שיעתיק אותם ויש שהורו שמותר לגונבם.חלק רפ״ו סימן ג׳תשובה הגנב הטוען עיל"ם [אולי צ"ל עיל"ה] טעו ושלא כדין עשו שזה שהורה שמותר לעשות כן והורה לו משום שמתלמד ד"ת שהיא מצוה ומותר טעה. משום שאמרו לולב הגזול והיבש פסו