שו״ת הרשב״א חלק ו · חלק רכ״ד סימן א׳

ראובן שלחו המלך בשליחות ממלכות מורסיאה למלך תלמסאן להיות תורגמן לפרשים. ושכר יהודי לשמשו בשכר ידוע בכל הדרך ונתן לו קצת מהשכירות תחילה ושכרו בענין (נ"ל שצ"ל בעדים) ובקנין והלכו עד קרוב לתלמסאן ונהפך רוח אחר והחזירם לאחור עד מלכות מורסיאה. וראובן זה כשחזר למלכות מורסיאה מת והשכיר נתעסק בו ושמשו כהוגן בחייו ובמותו. והניח ראובן זה נכסים במורסיא"ה וגם יש לו בנים בתלמסאן והשכיר בא לב"ד ותובע שכירותו ליפרע מאותן נכסים שיש לראובן במורסיאה. הודיעני אם אומרים שאין לו ליטול שכרו כיון שלא נגמר המהלך. ואם תרצה לומר שקנה שכירותו לפי שיכול לומר יבא השוכר וישלים תנאו. ועוד ששאלנו הסוחרים גויים ויהודים שכל שפרשו גם השכיר קונה שכרו שזה המנהג של מפרשי ימים. ועם כל זה צריכים אנו לדעת אם צריכין להמתין עד שיבואו היתומים אם לא לפי שאין טוענין ליתומים אלא מה שאביהם היה יכול לטעון והאב אינו נאמן לומר פרעתי שהשכיר נשבע ונוטל כל ששכרו בעדים.