שו״ת הרשב״א חלק ו · חלק כ״ח סימן ב׳

תשובה פליאה ממני דעת רבינו דהיכי עבדת להו לבני צרה לב"ה ממזרין לב"ש. והא בכולא שמעתין בני צרה לב"ה כשרין קרי' להו אפי' לב"ש. דאפי' לר' יוחנן בן נורי לא קרי' להו אלא פגומין ומשום דאית להו ק"ו דאלמנה אבל לר' יהושע כשרים גמורים נינהו ואפי' פגם אין כאן. וכדאמרי' תרתי בעו מיניה צרות מאי? ואת"ל כב"ה בני צרות לב"ש מאי? למאי נפק"מ וכו' צרות מתירא אני בני צרות מעידני בכם. כלומר ולא ערערו ב"ש בדברי אלמא כשרים גמורים נינהו ואפי' פגם ואפי' זיהו' ליכא. הא למדת שהן כשרים גמורים ואת אמרת ממזרים. ולא עוד אלא אפי' לר' המנונא מנא לך דממזרים נינהו. דאיהו לא קאמר אלא שהוא [אצ"ל שהיא] אסורה ליבם מכיון שזינתה אבל מ"מ הולד כשר כבת מוחזרת לאחר שנשאת אסורה לבעל ועכ"פ בתה כשרה. וכמדומה אני שסמכת על אותה שבסוטה שבפ' המביא (דף י"ח) שאמר רב שומרת יבם שזנתה אסורה ממאי מדקתני שומרת יבם וכנוסה. ואמרי' עלה במערבא אר"י לית הילכתא כרב המנונא. ואקשינן הא קתני שומרת יבם וכנוסה? ופרקי' הא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה. אלמא משמע לכאורה דרב המנונא כר"ע נמי. ומיהו אפי' כשת"ל דרב המנונא כר"ע נמי ס"ל אנן ס"ל כר"ע וכ"ש לר' יהושע דהוא מודה דהא דאפילו חייבי כריתות לדידיה לא הוי ממזר. ומאי דקשיא ליה למר וכתב עוד פלא מאי קאמר מתמיהא אני כיון דבני צרות כשרין הו' הרי הוא כאלו אמר להם בפי' הצרות פטורות כב"ה וכו'. גם זה פלא בעיני פה קדוש היאך יאמר דבר זה? והלא בפי' אמרינן קא בעו צרות ופשיט להו בני צרות. ומהדרינן דבני צרות דב"ה לב"ש קא בעו מיניה וכי פשוט להו דכשרין נינהו אפי' לב"ש פשוט להו. וא"כ מאי קא מקשיתו דכאלו אמר להם בפירוש הצרות פטורות.