שו״ת הרשב״א חלק ו · חלק רמ״ו סימן ב׳

תשובה לענין פירוש השמועה יפה פירשתם לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק כברייתא דסיים לו שדה בהלואתו אינו משמט. ובאמת נ"ל שהוא ז"ל מפרשה בשעשה לו אפותיקי דאי לא תקשי ליה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטת'. וגם הוא סבור כמוכם שלא חש ר' יוחנן לדברי רב ושמואל אלא שיש בו אחריות וברייתא דש"ח משמט ואם יש בו אחריות הנכסים אינו משמט היא לבדה היא שחשש ליה ר' יוחנן שמא אתיא כב"ש. אבל אידך ברייתא דקתני סיים לו שדה בהלואתו לא חשש בה שתהיה רישא וסיפא כב"ש אלא רישא דהיינו סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט אפי' ב"ה מודה בה וסיפא בלחוד היא דאתיא דוקא כב"ש וכן היא כתובה אצלנו להעמיד דברי הרב ז"ל. ומ"מ ע"ד האמת אינם דברים נכונים במה שפסק אלא אפי' סיים לו שדה בהלואתו לא עשה לו מעשה להקל שהרי חשש לו ר' יוחנן ואמר וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה. ואי משום ברייתא דילמא ההיא ב"ש הוא וכיון שכן אכולהו מתני' איכא למיחש דילמא ב"ש הן והיינו נמי דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לא משכחינן משכנתא דלא תשמט אלא באתרא דלא מסלקי בלחוד דהיא כמכורה אצלו לזמן הא לעלמא לא. ואפי' עשאה לו אפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פירעון אלא ממנו משום דאכתי לאו גבויה היא אצלו ולא כמכורה היא אצלו. והיינו נמי דאפי' משכון דמטלטלין אי לאו דר' יצחק דאמר ב"ח קונה משכון היה משמט ואף על פי שהוא תפוס בידו וכן דעת רבותי' ז"ל. ומיהו לענין עיקר הדין במה ששאלתם אי מנהג העיר כמו שאמרתם שכל שנכנס בתוך שנתו גומר ואינו יכול לסלקו עד סוף שנתו ואותו המנהג הוא מנהג אמתי שהסכימו עליו בני העיר או שב"ד שבעיר דנו עפ"י אותו המנהג. מסברא שדין משכונא זו בתוך שנתה כאתרא דלא מסלקי שכל שאינו יכול לסלקו הרי היא בתוך אותו זמן כמכורה אצלו מכר לזמן ואינו משמט. וכן נר' לי דאפי' באתרא דמסלקי שנה ראשונה של משכונא אין השביעית משמטת' לפי שסתם משכנתא שתא ואמרי' עלה למאי נפק"מ דלא מצי מסלק ליה. ודבר הלמד מעניינו הוא שבאותו שמועה שבפ' איזהו נשך דאיירי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ופלוג בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי הא מייתי הא דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסייא סתם משכנתא שתא. דאלמא לכאורה לענין שנאמר באותה שמועה הביאוה כאן ולומר דכל תוך שתא הרי היא בכ"מ כאתרא דלא מסלקי לכל דינין וממנה אנו למדין למה ששאלתם דכל שאינו מסתלק אינו משמט.