שו״ת הרשב״א חלק ו · חלק מ״ז סימן ב׳

תשובה ראיתי דבריך טובים ונכוחים בתירוץ השאלה ששאלת. דכיון דאותה דאוסרה משום זיקה אכתי תחת בעלה קיימא ולא רמיא קמיה אלא נכרית זו בלבד. זיקה כי האי לא אסרה לה ולא קריא לה צרת אחות גרושה בזיקה וכן עיקר. אבל מה שדחית משום הא דאמרינן לרבא למעוטי מת ולא גרש ולא כנס וכדגריס רש"י ז"ל. לא היא. דהתם איכא למימר דאסורה משום דכיון שמת אחד מבעלי האחיות והו"ל האי נכרי' כצרתה. מ"ה אסירא אף היא לייבם משום דהו"ל כצרת אחות אשה בזיקה. דתרוויהו מיתו להו בעליהו ונראית כצרות זו לזו בזיקא. מיהא אבל הא דלא מית לה אלא בעל נכרית בלחוד בכי הא לא אמרינן שיהא המגרש אסור בה משום צרת אחות גרושתו בזיקה. ועוד נראה דלא אסרה צרת אחות חלוצה אלא משום דאחות חלוצה אזלא בהדה לבי דינא. וכיון שכן כל שמת בעלה של אחות החלוצה ואיכא צרה נמי בהדה אסרי' לה משום לתא דאחות חלוצה. דמיטעא טעו בהו אינשי וסברי זו היא שחלצה ראשונה. ואם יכנוס צרתה זו ואפי' היא בזיקה בלבד יאמרו דבית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ. אבל כשאחות חלוצה אכתי תחות בעלה קיימא למאי ניחוש לה. אבל מ"מ אין גי' רש"י נכונה כאן וגירסת הגאונים ז"ל יפה ממנה. מפני שיש על גירסת רש"י ז"ל כמה קושיות שא"א להעמידה. והנני כותב לפניך פי' שמועה זו כפי מה שכתבתיה בס"ד ובלשון הזה כתבתיה הכי גרס רש"י וכו'.