תשובה על הסכמת רחל וראובן בבחירת השליש הרי יש כאן ב' עדים וכל שבררו אותו היה לה לרחל להביא המנה ליד השליש אם ירצה לקבלם ואם יסרב הרי הוא [היא] פטורה. ורחל כבר הודית שלא הביאה ושלא סירב השליש שהרי היא טוענת שלא בררה וכל שהיא אומרת שלא בררה כאומרת שלא הביאה ושלא סירב בו השליש. אבל הלשון שכתבת יש בו מקום עיון שאם כתבת הלשון בדקדוק והוא שכתבת שאם ימאן א' מהם לשון מיאון משמע אחר אזהרה או אחר בקשה כמו עד מתי מאנת לענות מפני המאנים לשמוע אם מאן ימאן אביה וכן מדברי חכמי' ז"ל קטנה שמיאנה הממאנת והאילונית וכל שיושבת ולא נתבעת אינה ממאנת. ולפיכך אם הלשון הזה בא בדקדוק קרוב אני לומר שרחל פטורה כל שלא תבעה ראובן באותו מנה להביאו ליד השליש. אבל אם תבעה ומיאנה הרי זו חייבת ובלבד אם הסכימה בברירת השליש. שהיה לה להביא ביד השליש או לדעת ע"ס השליש שיתרצה בקבלת המנה אם לאו ובהסכמת ברירת השליש הרי יש כאן ב' עדים שהסכימה בברירתו.
שו״ת הרשב״א חלק ו · חלק רע״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.