חזה התנופה
64 תשובות. לחצו על תשובה לקריאתה במלואה.
סימן א׳חדיא דארמותאאמר הצעיר וזעיר חדי"א דארמותא ידעי רבנן אשר מרן בבית יוסף מעלה בזכור"ו כמה זמני ספר חזה התנופה. ונעלם דבר למאן אימ"ר והאי ספרא היולדה והמחזיקה גלגלתסימן ב׳סימן בלוי יש לו שטר על בת שמעון ומכר שמעון לראובן ביתו לפני לוי וראובן סתר ובנה בו לפני לוי ולוי עצמו הי' ממונה על אותו בנין בכל זה לא הפסיד לוי זכותו ויכול להוסימן ג׳סימן גמי שקבל עליו להחזיק לחבירו על עצמו שטר בסך ידוע ושיתן לו ערב בשטר ואם לא יעשה כן שיפרע כך וכך קנס והחזי' עליו בשטר. שכנגדו טוען שלא נתן לו ערב ולכן יתחייבסימן ד׳סימן דאעפ"י שהנותן גט לאשתו בתנאי שלא תלכי לבית אביך הגט כשר והתנאי קיים, אפ"ה אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי כזה כי אין ספק שלא יתקיים תנאי זה שא"א לה שתעסימן ה׳סימן הראובן נכנס לדור בבית שמעון שלא מדעתו כי ראה שהיה הבית רעוע נטוי ליפול והחזיק בו ובנה בו והצילו מסכנת נפילה גם ציירו וכיירו. אם בא עתה שמעון להוציאו מביתו סימן ו׳סימן ומי שהוצי' שטר על חבירו ואין השטר ההוא מתקיים בב"ד אלא ע"פ עדים החתומים לפי שאין כ"י יוצא ממקום אחר וגם אין עדים להכיר חתימת ידיהם וא מן העדים אומר שעל כך סימן ז׳סימן זמי שנשבע לפרוע לחברו ממון לזמן ידוע ובעל הממון מתירא שמא יעבור על שבועתו שלא יפרענו בזמנו ויש אמתלא ורגלים לדבר ויש מקום לחששה זו. דין הוא שיטילו קנס על הסימן ח׳סימן חמה שפסקו רוב החכמים שמסדרין לבע"ח ה"ד בשלא נשבע לפרוע אבל אם נשבע לפרוע לד"ה אין מסדרין לו והוא בעצמו חיי' למכור כל מה שיש לו אפי' חלוק ומכנסיים ואבנט שלוסימן ט׳סימן טראובן שיש לו שטר על שמעון בסך זהובים ונתפשרו ביחד שיותרו מהם מקצתם על תנאי שהנשאר מן החוב יפרע לג' או ד' זמנים ידועים והושם השטר ע"י שליש שאם לא יפרע בכל סימן י׳סימן יראובן, שמעון לוי שהי' לכל א' מהם לבדו חוב ידוע על גוי וכל א' שלח האינטריג אדור לבית הגוי הזה ועשה מעש' ומשכן בבית אותו הגוי משכון ואין אנו יודעים מי הוא הסימן י״אסימן יאהנשבע שלא ישחוק בשום שחוק. הנקר' בלעז אפושטאר ובערבי כטאר הוא מכלל השחוק כי כל השחוק של קוביא הוא בכלל ועיקר השבוע' היתה להמנע מכל שחוק המביא לידי הפסד מסימן י״בסימן יבההקדש שמפקיע מידי שעבוד היינו הקדש קדושי הגוף למזבח וכן הקונמות וכל איסור הנאסר לכל ואין לו התר עולמית כגון הכלים שהם הבגדים הפורשי' על המת כל אלו מפקיעיסימן י״גסימן יגמי שיש לו עליו כתובת אשה ובע"ח שזמנם שוה ויש לו קרקע ומעות, ואין בקרקע לבדו ולא במעות לבדם כדי לפרוע ב'. הדין הוא שיחלק לב"ח במעות ולכתובת אשה קרקע. ואם סימן י״דסימן ידלוה שקבל על עצמו ליאסר בבית האסורים, אסור למלו' למוסרו בידי גוים להאסר ביד גוים כי אף שיכול האדם להתנות למחול צער גופו כדא' בקמא פ' החובל ה"ד ליפטר החובלסימן ט״וסימן טודבר ידוע וברור שכל אדם יכול לצאת מן העיר שדרכו ללכת ולדור בעיר אחרת. ושאין בני העיר האחרת יכולים לעכב עליו מלבא לדור אצלם כי לא קנאוהו בחזקה ויבא מי שיבאסימן ט״זסימן טזנשבע להשאיל לחבירו ס' אינו יכול להתיר' בלי דעת חבירו ואם לא השאילו הרי הוא עבריין. והמוצי' שום לעז על שום חכם מפורסם או מחבר לו' שמתוך ספריו למד לעבור עלסימן י״זסימן יזאיש ואשה שכתבו כל נכסיהם לבן קטן שלהם והחזיקוהו בהם חזקה גדול' והבן נתן לאביו ולאמו רשות לדור בקרקעותיו ולתקן אותם ולהוצי' כל מה שיהי' צריך ולפרוע המס המסימן י״חסימן יחהבא מעצמו מטענתו או מטענת מורשיו לטרוף מב"ח או מיורשי ב"ח או מבא כוחו של בעל חובו אינה טריפ', ומוציאין אותו ב"ד מיד זה שטרף ומעמידין אותה ביד זה שטרפוה מסימן י״טסימן יטלדעת רי"פ כל משכנתא אסורה לבד משכנת' דסורא שהיא ע"ד זה שיאריך זמן המשכונ' כל אותם שנים שהסכימו ב' ובהשלם הזמן ההוא תצא המשכונ' מתחת יד המלו' ותחזור לבעל'סימן כ׳סימן כהמשאיל או משכן חפץ לחבירו כשירצ' להחזירו לו צריך שיחזירנו הוא בעצמו למי שנתנו לו ואם החזירו על יד אחר אפי' על יד בנו או בתו הגדולים של המפקיד או נפקד אין סימן כ״אסימן כאאף שאמרו שהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואף יורש מוחל, המוכר שטר משכונ' לחבירו וחזר הוא או יורשיו ומחלו אינו מחול אף באתרא דמסלקי. כי כמו שגוף הקרקע סימן כ״בסימן כבמי שנשא אשה שידע בה שאינ' בת בנים ונשבע לה שלא לישא אחרת עליה אינו יכול להתיר שבועתו שלא מדעתה כדי לקיים פו"ר מאחר שכבר ידע בה שפסקה מלדת ונשאה. וכ"ש אם סימן כ״גסימן כגהנשבע להביא לפני ב"ד כל נכסיו בכתב צריך להביא כל נכסיו באר היטיב ואם לא עשה כן הרי הוא עבריין ופסול לעדות. אם לא מה ששייר מלכתוב הוא דבר מועט שיש מקום לטסימן כ״דסימן כדפסק רי"פ דנאמנות שבשטרות אינו מועיל להוציא מיד הלקוחות ולא ינכה המלוה מהם אלא בשבוע' ואין חילוק בזה בין אם קדם הנאמנות ללקוחות ובין שקדם המכר לנאמנות כ"שסימן כ״הסימן כהאחר שאמרו ז"ל דמשכנתא לית בה דינא דבר מצרא וה"ט משום דשכונא גביה ואחר שהלו' מעותיו על המשכונה הרי הוא שוכן בה יותר מכל השכנים ולפ"ז אין חילוק בין שהי' המסימן כ״וסימן כוכשם שאין חזקה לקוטר' ובה"כ לפי שהן נזקין בה גדולים ואין הדעת סובלתן כך אין חזק' לכל נזק גדול בין שיהי' הנזק ההוא כולל את הרבים בין שלא יהא כולל אלא אותו סימן כ״זסימן כזאף על גב דיש תקנה דכל חזוקי מקח וממכר ומתנות והלוואות שלא יעשה שום שטר מהם אלא מכ"י הסופרים שבעיר אין בכלל תקנה זו שטרי מחילה שאנו רואים בכל יום שהמוחל כסימן כ״חסימן כחראובן שהוציא שט"ח על שמעון חתום בשני עדים וא' מהם הוא עכשיו חתנו של ראובן ובשעת החיתום לא היה חתנו אם השטר זה היה מקויים או כ"י של זה העד שהוא עתה חתנו שסימן כ״טסימן כטמה שהצריך ר"י לכתוב בגיטין ודין דלהוי ליכי מנאי הוא לב' דברים א' להורות שמגרשה בגט זה ולא בדבור בעלמא ולכן כ' ודין וכן להודיע שהוא מגרשה ולא איש אחר לכן סימן ל׳סימן להשטרות שכותבין בני אדם כשמתנין זל"ז בסך מעות אם יעשו כך וכך או לא יעשו או משלשין אותן ביד שליש ע"מ שכל מי שלא מקיים התנאי המותנה ביניהם שיתנם השליש לשכנגדסימן ל״אסימן לאשטר שכתבו בו שפ' בן פ' הכהן לוה מפ' כו"ך. אין חתימת העדים בשטר ההוא ראיה להחזיקו בכהן אם קראו ערעור על כהונתו. כי אין חשש למלוה אם הלוה הזה כהן או ישראל סימן ל״בסימן לבשתי אחיות שותפות בכל ממונם וחלתה א' וצותה מחמת מיתה ובכלל דבריה צותה לאחותה שתתן כל הבתים שלהן להקדש אחר פטירת עצמה וקבלה עליה לעשות כן וקנו מידה על כן וסימן ל״גסימן לגאף שהלכ' כאדמון בההיא דהפוסק מעות לחתנו שיכולה הארוס' לומר או כנוס או פטור ושכופין הארוס להוציא' לא מנו כפייה זו בכלל דברים שכופין להוציא לפי שאין הגירושסימן ל״דסימן לדהבעל שאמר לאשתו שתעש' בבגדיה ותכשיטיה שהכניס' לו מאביה או שקנאן הוא לה שתעש' מה שתרצ' אם מכרתן או נתנתן לאחר לא עשתה כלום כי הבעל צריך לכסות אשתו וכשתתן סימן ל״הסימן להראובן הוחזק כאן בכנוי א' כאלו תאמר בן שושן או בן יעיש וכיוצא באלו ובארץ מולדתו יש לו כנוי אחר והחזיק על עצמו שטר וכתב בו הכנוי שהוחזק כאן לדבר יכולין עדיסימן ל״וסימן לואין להשביע לשום אדם שבוע' לבטל' עד שיתאמ' הדבר שיש לו להשביע עליו בעתו. ולכן ראובן האומר לשמעון שותפו טעיתי עמך בחשבון כו"ך ושמעון משיבו כבר תבעתני ורציתסימן ל״זסימן לזראובן אמר לשמעון החליף לי בגד בחתיכ' טובה שיש לך למכור ואני ואתה נתפשר ביחד ונתנ' לו קודם שנתפשרו וגם לא קנו על ענין הפשרה ושמעון תובע תן לי כו"ך זהובים סימן ל״חסימן לחראובן נתן לשמעון ואשתו חדר בביתו שידור בו אף שכתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר ובבור שבחצר וב"הכ עם שאר בני הבית מעכשיו ועד עולם אם שמעון מת לא ירשו בניסימן ל״טסימן לטכל הבא מעצמו בטענתו או בטענת מורישו (כתוב לעיל סי' י"ח)סימן מ׳סימן מראובן ושמעון שבאו לדין זע"ז בפני ב"ד ויצא האחד זכאי ושוב חזר בעל דינו ותבעו לפני ב"ד אחר אינו זקוק לירד עמו לדין ולא להשיב על טענותיו וגם אין הב"ד השני רשסימן מ״אסימן מאיחצאל מצא שטר כתוב על שם ראובן בן יעקב ואינו יודע מה טיבו ישאר השטר בידו עד שיבא אליהו ז"ל כי אולי של אדם אחר הוא והכתיבו בשם ראובן בן יעקב ולכן אם נתנו סימן מ״בסימן מבראובן שהלוה לגוי מעות ברבית על משכנותיו ובשעת ההלואה הי' שם שמעון ולאחר זמן בא שמעון לבדו ונתן הקרן והרבית לראובן ולקח המשכונות ההם אין כאן חשש רבית כי שסימן מ״גסימן מגלא שייך לומר דין קדימה בדבר שאינו בעולם עתה ועתיד לבוא אחר זמן המוקדם והמאוחר שוה בהם ויחלוקו זה הריוח הבא אח"כ ואם קודם שבא הריוח הזה לעולם נשבע לתת אותסימן מ״דסימן מדגט שיש לו מחקים וקיומים כשר דלא עדיף מס"ת דאינו נפסל במחקים ותלויות. סברא:סימן מ״הסימן מהראובן שמכר לשמעון שטר משכונה שיש לו על לוי וחזר ומחלה ללוי אין מחילתו מחילה כי המשכונה הזו היא כמשכון ודבר פשוט הוא שהמוחל חוב שיש לו על המשכון ומשכנו ביסימן מ״וסימן מואין הקונה קונה במשיכה והגבהה אלא מדעת המוכר ואפי' הוא לבוש המלבוש ההוא או מחזיק החפץ ההוא ולכן ראובן שנתן חפץ לסרסור למכור ומכר הסרסור החפץ ללוי על תנאי סימן מ״זסימן מזשמעון שכתב כל נכסיו לאשתו שתפרע מהם דברים שהיו מוטלות עליו לפרעם בכל שנה ושנה וגם שתתן מה שאמר מנכסיו לעניי' בשביל נפשו ולא הניח ליורשים כלום פריעת החובוסימן מ״חסימן מחחכמי אשכנז וצרפת הסכימו שאין לכפות שום אדם לגרש את אשתו בטענת מאיס עלי ולכן אין לשום דיין לכוף לגרש באותה טענה אבל הטוענת שיכופו את בעלה לגרשה מפני שהוא סימן מ״טסימן מטראובן שמשכן בית לשמעון בנכיתא או הלוה לו על המשכון ובא ראובן מעצמו לשמעון ואמר לו קח מן הבית הזה או מן המשכון כשיעור חובך והשאר החזיר לי אין שומעין לו ויסימן נ׳סימן נראובן הי"ל ב' בתים מב' צידי ר"ה זה כנגד זה הא' שלו מזמן קדום, הבית הב' שכנגדו קנאו משמעון ואותו הבית פתוח לגנתו של לוי לפי שהחזיקו בכך מימי שמעון ונפל ביתסימן נ״אסימן נאאחז"ל שדיני ממונות א"צ דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אף שכך היה מדין תורה כמ"ש משפט אחד יהיה לכם ועכ"ז אם יראה לדיינים באמת לאות מוכיחות קצת סימן נ״בסימן נבהמוכר ש"ח לחבירו בכתיבה ומסירה וסלק עצמו מכח החוב ההוא לגמרי וריקן כל כחו בשט' ההוא ליד הקונה אפ"ה אם מחלו מחול דלא דמי למעמד שלשתן והמוחל צריך לפרוע לזהסימן נ״גסימן נגגדולי (מחב"ר סי' ל"ט אות ל"ו) אשכנז הקדמונים אמרו בשם הגאונים שאם נדבקה כל הריאה לדופן בלא פילוש ופרוד ובלי צמחים ואבעבועות סביב לדבוק שהבהמה מותרת בעניןסימן נ״דסימן נדחילוק הסדרים וחיבוריהם הוא כדי שתעלה קריא' כל התור' בשנה אחת ולכן כל חכם בעירו או בארצו חיבר והפריד הסדרים כפי הסדר שראה שהוא הנאות ואין הסדור ההוא הלכה סימן נ״הסימן נהלטייל בשבת במבוי שיש בו ערוב בלי כסוי הראש ובלי סרבל כמו בחול תלוי במנהג ואם נהגו לטייל מנהג יפה הוא ואין להקל בו כי מנהג כשר הוא לשנות עטיפת שבת מעטיפת סימן נ״וסימן נושבת שבתוך ז' ימי החופה הוא כפנים חדשות ומברכין בו ז' ברכות וכל שבת שיש בו ב' פרשיות לעולם מפטירין מענין אותה פ' שקורין באחרונה וכן הדין בסדרים שמפטירין מסימן נ״זסימן נזמבואות היהודים המתוקני' כהלכתן במקומות שהן פתוחין לבין הגוים בצורת פתח וכן מבואות היהודים המפולשים ופתוחים זל"ז ומתוקני' כהלכתן מדין מבוי מעוק' מותר לטלטסימן נ״חסימן נחנתברר מדברי רבינו מאיר מרוטנבורק שבירר מתוספתא דמקוואות שבנקב כל שהוא שניקב הכלי בתחתיתו שנתבטל מתורת כלי לענין שאוב' שאין המים שבתוכו נקראי' עוד שאובי' סימן נ״טסימן נטהדג המתוקן בשמן ובצלים ודבש הכל חשוב כתבשיל א' ומותר לאוכלו בערב ט' באב בסעוד' המפסקת ואין כאן משום ב' תבשילין סברא:סימן ס׳סימן סמי שיש לו כאב בגרונו מותר לסוכו בשמן חזירא כי לא נאמר סיכה בכלל שתייה רק בסיכה של תענוג וזו אינה של תענוג. סברא:סימן ס״אסימן סאמי שיש לו ב' בתים מב' צידי ר"ה ומתחת א' הוא מרתף או אצטבה וכותליו הם של איש אחר ורוצה בעל ב' הבתים לבנות גשר מבית לבית וסותר הכותל ופותח פתח ומוציא מן הכסימן ס״בסימן סבבע"ח המוקדם הבא לב"ד להגבות לו חובו ושמו והחליטו לו ב"ד קרקעות של לוה בחובו, ובא אח"כ בע"ח המאוחר וא' שרוצה להעלות על דמי השומא ההיא יותר ממה ששמוה על פיסימן ס״גסימן סגמה שאחז"ל שהשומא חוזרת ללוה לעולם משום ועשית הישר והטוב ה"ד כשתשאר נחלתו בידו כגון שטרח והביא מעות ופדה נחלתו שנשאר מאבותיו או שדה שקנה או טרח בעבודתו שחסימן ס״דסימן סדהלוה שמכר מעצמו קרקעו לבע"ח בגביי' חובו שלא בב"ד ומכרה בכדי שוויה בענין שלא יראה שום תחבולה במכירה זו להפקיע זכותו של בע"ח המאוחר שוב אינו מחזיר' ללוה אח