סימן מואין הקונה קונה במשיכה והגבהה אלא מדעת המוכר ואפי' הוא לבוש המלבוש ההוא או מחזיק החפץ ההוא ולכן ראובן שנתן חפץ לסרסור למכור ומכר הסרסור החפץ ללוי על תנאי ידוע שיתן לוי ערב לקיים תנאו ואם לאו שיחזיר לוי לסרסור החפץ ההוא ולבש לוי המלבוש ההוא קודם שנתן הערב ואח"כ בא שמעון ונעש' ערב ללוי וברח לוי אין שמעון יכול לטעון זה הערבות הוא אחר שלבש שמעון המלבוש ההוא והוה ליה כערב דלאחר מתן מעות דאינו משתעבד שאינו חייב כלום שלא על אמונתו הלוהו ויפטר גם הוא מערבות זה כי מאחר שלא רצה ראובן למוכרו ללוי עד שיהי' בטוח במעותיו לא קנאו לו אף שהוא לבוש בו עד שיתערב שמעון בעדו לראובן ולכן הוי שמעון כערב דבשעת מתן מעות דלא בעי קנין ויפרע שמעון זה דמי החפץ ההוא לראובן כפי תנאו, סברא:
חזה התנופה · סימן מ״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chaim Shaal, Lemberg, 1886
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חזה התנופה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.