סימן מחחכמי אשכנז וצרפת הסכימו שאין לכפות שום אדם לגרש את אשתו בטענת מאיס עלי ולכן אין לשום דיין לכוף לגרש באותה טענה אבל הטוענת שיכופו את בעלה לגרשה מפני שהוא מוכתב למלכות מעירו והוא בורח ממקום למקום להמלט על נפשו מזאת כופין אותו לגרשה וכן בכל אונס שיארע לאדם שאינו יכול להיות עם אשתו בעיר לקיים לה עונתה כופין אותו לגרש וכ"ש אם עדיין היא ארוסה שלא תנשא לו בעל כרחה. אבל אם רשאי להיות בעירו אף אם מוכתב למלכות בעיר אחרת אין כופין אותו להוציא והבת שאינה רוצה להנשא לארוס שלה בסבת איזו טענה שתהיה אין אב הבת חייב ליתן לארוס שום דבר ממה שפסק עמו שהדברים מוכיחים שלא פסק עמו אלא על דעת שתנשא בתו עמו והרי לא נשאתו והיא אינה ברשותו לכופה שתנשא לו. סברא וראיות רבות בתלמוד:
חזה התנופה · סימן מ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chaim Shaal, Lemberg, 1886
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חזה התנופה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.