סימן מטראובן שמשכן בית לשמעון בנכיתא או הלוה לו על המשכון ובא ראובן מעצמו לשמעון ואמר לו קח מן הבית הזה או מן המשכון כשיעור חובך והשאר החזיר לי אין שומעין לו ויכול שמעון לומר לו מכור את שלך ותתן לי מעותי או תשאר המשכון כמו שהיא ואוכל פירותיה בנכיתא וישאר המשכון עד שתפדנו כי איני רוצה להפקיע שעבודי ואין או' ממארי רשותך אפי' פארי אפרע רק כשהמלוה נוגש ללוה שיפרעהו ואז יקח ממנו המלוה סובין אם נודע שאין לו מעות כי שוה כסף ככסף ואין הלוה בעצמו צריך שימכו' הסובין רק ישומו כמה הן שוים ויקח' המלוה בדמי חובו ולא מבעיא אם הבית שוה יותר מדמי המשכונה שאין הלוה יכול לכוף המלוה שיקחנו בעד חובו ויתן לו המותר אלא אפי' אם אין הבית שוה יותר מכדי דמי החוב אינו יכול לכופו שיקח הבית ממנו בחובו ויחזיר לו שטרו כי יכול לומר איני נוגש אותך לפרוע וגם איני רוצה לקנות קרקע אבל אתה מכור ביתך ופרעני בזה יפו חז"ל כחו של מלוה כמו שעשו בדברים הרב' מפני נעילת דלת בפני לווין ואם יכריחנו הלוה לקחת קרקע במעותיו שלא כרצונו אין נעילת דלת גדול מזה וכן כל כיוצא בזה, ראיה פ' ד' אבות ופ' הגוזל בתרא:
חזה התנופה · סימן מ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chaim Shaal, Lemberg, 1886
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חזה התנופה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.