יעקב הגיע אל חרן, וראה באר בשדה ועליה שלושה עדרי צאן. באה רָחֵל בת לָבָן עם הצאן, ויעקב גלל את האבן מעל הבאר והשקה את צאנה, ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. לבן קיבל את יעקב אל ביתו. יעקב אהב את רחל, ואמר ״אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה״. השנים היו בעיניו ״כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ״.
בליל הכלולות הכניס לבן את לֵאָה בתו הבכירה תחת רחל, ורק בבוקר גילה יעקב את התרמית. לבן טען: ״לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה״, והסכים לתת גם את רחל תמורת שבע שנות עבודה נוספות. כך נשא יעקב את שתי האחיות, ואת שפחותיהן בלהה וזלפה.
ה' ראה כי ״שְׂנוּאָה לֵאָה״, ופתח את רחמה, בעוד רחל עקרה. ללאה נולדו ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל, בקנאתה, נתנה את בלהה שפחתה, וממנה נולדו דן ונפתלי. לאה נתנה את זלפה, וממנה גד ואשר. אחר כך ילדה לאה את יששכר, זבולון ואת דינה בתה. לבסוף ״זָכַר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל״, ותלד את יוסף. משנים עשר בני יעקב יצאו שבטי ישראל.
סיפור יעקב, רחל ולאה מלווה במתח בין אהבה, תחרות וכמיהה לילדים, אך ממנו נבנית משפחת האומה: שנים עשר השבטים. הוא גם סוגר מעגל: המרמה שברמה חוזרת אל יעקב.