יוֹסֵף, בכור רחל, היה בן זקונים ליעקב, ״וַיֶּאֱהַב יִשְׂרָאֵל אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו״, ועשה לו כתונת פסים. יוסף חלם חלומות המבשרים על מלכותו, ואחיו קינאו בו (בראשית לז). הם השליכוהו לבור ומכרוהו, והוא הובא מצרימה.
במצרים היה יוסף בבית פוטיפר, ועמד בניסיון אשת אדוניו, אך הושלך לכלא (בראשית לט). שם פתר את חלומות שר המשקים ושר האופים, ולבסוף פתר את חלומות פרעה על שבע שנות השבע והרעב. פרעה מינה אותו למשנה למלך על כל ארץ מצרים (בראשית מא).
בשנות הרעב ירדו אחיו לשבור אוכל, ולאחר סדרת מאורעות התוודע אליהם יוסף, ״אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם״, וקרא להם להוריד את יעקב אביו למצרים (בראשית מה). הוא כלכל את משפחתו בגושן, ולפני מותו השביע את בניו להעלות את עצמותיו לארץ. בתנ״ך הוא מופת של מנהיגות, מחילה והשגחה.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור