וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃

ויגש יעקב ויגל. כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית; לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל (בראשית רבה):

וַהֲוָה כַּד חֲזָא יַעֲקֹב יָת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ וְיָת עָנָא דְלָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ וּקְרֵב יַעֲקֹב וּגַנְדַר יָת אַבְנָא מֵעַל פּוּמָא דְבֵירָא וְאַשְׁקֵי יָת עָנָא דְלָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵהּ

ויגל את האבן - לבדו. להודיע גבורתו בא הכתוב.

כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל. אֲבָל קוֹדֶם לָכֵן לֹא רָצָה לְגַלְגֵּל אֶת הָאֶבֶן, שֶׁלֹּא לָחוּב לַאֲחֵרִים, כִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יַשְׁקוּ הָרוֹעִים אוֹתָם הַשְּׁלֹשָׁה עֲדָרִים וְלֹא יַמְתִּינוּ לַעֲזוֹר לַאֲחֵרִים:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֲחִי אִמּוֹ לְלֹא צֹרֶךְ, לוֹמַר שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְצַד הֱיוֹתוֹ אֲחִי אִמּוֹ וְלִכְבוֹד אִמּוֹ. אוֹ לְצַד הַחֲשָׁד שֶׁיִּרְאוּהוּ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם רָחֵל וְהוּא אִישׁ נָכְרִי, לָזֶה הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו טַעַם הַדָּבָר: בִּרְאוֹתוֹ רָחֵל אָמַר ״בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ״, הַצֹּאן שֶׁל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וּבְעֵת הַהַשְׁקָאָה גַּם כֵּן, שֶׁבָּזֶה הֵסִיר מֵעָלָיו חֲשַׁד דָּבָר. וּבְעֵת שֶׁנָּשַׁק לֹא אָמַר כִּי כְּבָר אָמַר, וְעוֹד, בִּכְיוֹ יַגִּיד עָלָיו כִּי אַחִים הָיוּ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה כו:) הָאוּמּוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, לָזֶה אָמַר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן, וְטַעַם (משלי י״ד:ל״ד) חֶסֶד לְאֻמִּים, לְצַד הֱיוֹתָם אֲחִי אִמּוֹ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אִמּוֹ הִשְׁקָה.