יעקב יצא מבאר שבע והלך חרנה. הוא הגיע אל מקום ולן שם, ״כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. לקח מאבני המקום ושם מראשותיו, וישכב במקום ההוא. באותו לילה חלם: ״וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ״.
ה' ניצב עליו ואמר: ״אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ״. עוד הבטיח לו כי זרעו יהיה כעפר הארץ, ״וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ״, וכי ישמרנו בכל אשר ילך וישיבנו אל האדמה הזאת.
יעקב הקיץ משנתו ואמר ״אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״. הוא ירא ואמר ״מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״. בבוקר לקח את האבן ששם מראשותיו והציבה מצבה, ויצק שמן על ראשה, וקרא שם המקום ״בֵּית אֵל״. שם נדר נדר: אם ישמרהו ה' וישיבהו בשלום, יהיה ה' לו לאלוהים, ומכל אשר יתן לו יעשר.
חלום הסולם הוא רגע התגלות ותקווה ברגע של בדידות ובריחה: גם בגלות ובלילה, ה' עם יעקב. המקום הופך ל״בית אל״, וה סולם מסמל את החיבור בין שמים לארץ.