רָחֵל היא בתו של לבן ואשתו האהובה של יעקב. יעקב פגש אותה על הבאר, ״וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל״, ועבד את לבן שבע שנים תמורתה, ״וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ״ (בראשית כט).
רחל היתה עקרה זמן רב, וזעקה ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. לבסוף פקד אותה ה', והיא ילדה את יוסף (בראשית ל). מאוחר יותר, בדרך מבית אל, ילדה את בנימין ומתה בלדתה, ״וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם״ (בראשית לה).
יעקב הציב מצבה על קבורתה. הנביא ירמיהו מתאר את רחל כאם הבוכה על בניה, ״רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ״, וה' משיב לה נחמה על שיבת הבנים (ירמיהו לא). בתנ״ך היא סמל האם הכמהה לגאולת בניה.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור