יַעֲקֹב, בנם של יצחק ורבקה ואחיו התאום של עשו, הוא השלישי משלושת האבות. הוא קנה מעשו את הבכורה, ובעצת אמו קיבל מיצחק את ברכת הבכור (בראשית כה, כז). מפני זעם עשו ברח יעקב אל לבן, ובדרך חלם על הסולם המוצב ארצה, וה' הבטיח לו את הארץ ואת שמירתו (בראשית כח).
בחרן נשא יעקב את לאה ואת רחל, ועבד את לבן עשרים שנה. שם נולדו לו רוב בניו (בראשית כט-ל). בשובו לארץ נאבק עם המלאך עד עלות השחר, ושמו שוּנה לישראל, ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״ (בראשית לב).
ליעקב היו שנים עשר בנים, אבות שבטי ישראל, ובת בשם דינה. לאחר שנודע לו שיוסף חי, ירד למצרים, בירך את בניו לפני מותו (בראשית מט), ונקבר במערת המכפלה. יעקב הוא אבי האומה הנקראת על שמו - בני ישראל.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור