התחילו ללמודויזכור אלהים את רחל. זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ וְשֶׁהָיְתָה מְצֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה יַעֲקֹב לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, וְאַף עֵשָׂו הָרָשָׁע כָּךְ עָלָה בְּלִבּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים; הוּא שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבֶּהָלָה:
וְעַל דּוּכְרָנָא דְרָחֵל קֳדָם יְיָ וְקַבִּיל צְלוֹתַהּ יְיָ וִיהַב לַהּ עִדּוּי
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. שֶׁהִשְׁתַּדְּלָה לְהוֹלִיד בְּהַכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ וּבְעִנְיַן הַדּוּדָאִים.
וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים. שֶׁהִתְפַּלְלָה אַחַר שֶׁעָשְׂתָה שְׁנֵי מִינֵי הִשְׁתַּדְּלוּת:
ויזכר אלקים את רחל אשריהם הצדיקים שהופכים מדת הדין למדת רחמים.
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים וְגוֹ׳. מַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הֲגַם שֶׁעָלָה זִכְרוֹנָהּ לְפָנָיו, עוֹד הוּצְרְכָה לִתְפִלָּה, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ״ וְגוֹ׳:
עוֹד יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי ה׳ זוֹכֵר אֶת חֲסִידָיו מִבְּלִי שֶׁיִּצְעֲקוּ אֵלָיו, לָזֶה אָמַר וַיִּזְכֹּר וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁקּוֹדֶם שֶׁהִתְפַּלְּלָה עָלָה זִכְרוֹנָהּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ: