לאדם ולחוה נולדו שני בנים: קַיִן, שהיה ״עֹבֵד אֲדָמָה״, והֶבֶל, שהיה ״רֹעֵה צֹאן״. לאחר ימים הביא קין מפרי האדמה מנחה לה', והבל הביא מבכורות צאנו ומחלבהן. ה' שעה אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. קין חרה לו מאוד ונפלו פניו.
ה' פנה אל קין והזהירו: ״לָמָּה חָרָה לָךְ... הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״, ומסר בידו את הכוח למשול ביצרו. אך קין לא שמע. הוא אמר אל הבל אחיו, וכאשר היו בשדה קם קין על הבל אחיו ויהרגהו. זה היה מעשה הרצח הראשון בתולדות האדם.
ה' שאל את קין ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ״, וקין השיב ״לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי״. ה' אמר לו ״קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה״, וגזר עליו להיות ״נָע וָנָד״ בארץ. קין התלונן כי עונשו גדול מנשוא, וה' שם לו אות לבל יוכהו כל מוצאו. קין יצא מלפני ה' וישב בארץ נוד. לימים נולד לאדם ולחוה בן נוסף, שֵׁת, תחת הבל.
סיפור קין והבל מלמד על הקנאה שמובילה לאלימות, ועל האחריות של אדם כלפי אחיו. שאלת ה' ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ״ הפכה לסמל לאחריות המוסרית כלפי הזולת.