וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויאמר קין אל הבל. נִכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְעוֹלֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אַךְ זֶה יִשּׁוּבוֹ שֶׁל מִקְרָא:
וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אַחוֹהִי וַהֲוָה בְּמֶהֱוֵיהוֹן בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אַחוֹהִי וְקַטְלֵהּ
ויאמר קין. הקרוב אלי שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר ישאלו איך הכהו, ואין חרב, וזאת שאלת תהו, כי יהרגהו בידו בחנק, ואלף עץ ואבן נמצאים,
וְטַעַם וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְגּוֹלֵל עָלָיו וּלְהָרְגוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':ח'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ד':ח') כִּי הַקָּרוֹב אֵלָיו שֶׁאָמַר לוֹ כָּל הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהוֹכִיחוֹ הַשֵּׁם. וְעַל דַּעְתִּי שֶׁהוּא דָּבֵק עִם "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה", כִּי אָמַר לוֹ נֵצֵא הַשָּׂדֶה, וְהָרַג אוֹתוֹ שָׁם בַּסֵּתֶר. וְיִתָּכֵן שֶׁנִּתְכַּוֵּן בַּהֲרִיגָה שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְאָבִיו זֶרַע אַחֵר. עוֹד גַּם פָּחַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִקַּר בִּנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאָחִיו שֶׁנִּתְקַבְּלָה מִנְחָתוֹ:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. כִּי חָרָה לוֹ וְנָפְלוּ פָנָיו בִּגְלַל אָחִיו.
וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אֲבִיהֶם וְאִמָּם.
וַיָּקָם קַיִן. בְּלִי מְרִיבָה קוֹדֶמֶת אָז, כְּמוֹ "וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו" (דברים יט:יא).
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מַה אָמַר לוֹ, וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ אֲמִירָה זוֹ מִלְּשׁוֹן ״יִתְאַמְּרוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן״ (תהלים צד:ד), שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְפָּאֲרוּת, וְכֵן ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ״ (דברים כז:יז). וְרוֹצֶה לוֹמַר כִּי קַיִן הִתְפָּאֵר עָלָיו לֵאמֹר: ״לִי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְאַרְעָא דִּי אַתְּ קָאֵים עֲלָהּ דִּידִי הוּא״. מִיָּד ״וַיָּקָם עָלָיו״ עַל עִסְקֵי שָׂדֶה וַיַּהַרְגֵהוּ. וּלְמַעְלָה פֵּרַשְׁתִּי עַל עִסְקֵי שָׂדֶה, הַיְנוּ שֶׁאָמַר לוֹ: ״בִּהְיוֹתְךָ בַּשָּׂדֶה, מָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים מְצוּיִין שָׁמָּה, אָז לְעוֹלָם לֹא תִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמְךָ אֶל אֵיזוֹ מַעֲשֶׂה, כִּי קָרְבָּן זֶה שֶׁהִקְרַבְתָּ - מִמֶּנִּי רָאִיתָ וְכֵן עָשִׂיתָ״. וּלְפִי זֶה יִהְיֶה בֵּאוּר פָּסוּק זֶה ״וַיֹּאמֶר קַיִן״, שֶׁהִתְפָּאֵר קַיִן לֵאמֹר: ״אֲנִי טוֹב מִמְּךָ כִּי אֲנִי הִקְרַבְתִּי רִאשׁוֹנָה וּמִמֶּנִּי נִמְשְׁכָה הַהַקְרָבָה אֵלֶיךָ״. וְזֶה שֶׁאָמַר ״אֶל הֶבֶל אָחִיו״, כִּי אָמַר: ״אֲנִי הָיִיתִי סִבָּה אֵלֶיךָ, כִּי אִם לֹא רָאִיתָ שֶׁהִקְרַבְתִּי לֹא הָיִיתָ מַקְרִיב כְּלוּם״.
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. פֵּרוּשׁ: אָמַר לוֹ דְּבַר אַחְוָה, לְצַד שֶׁקָּדַם אֵלָיו סִבַּת הַשִּׂנְאָה מֵחֲמַת קִנְאָה, יַרְגִּישׁ הֶבֶל מֵאֶמְצָעוּת הַדָּבָר שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ וְיַשְׂכִּיל לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר אֵלָיו הָאַחְוָה, כִּי לֹא נוֹלַד בְּלִבּוֹ שִׂנְאָה מֵחֲמַת הַדָּבָר לְצַד קִנְאָתוֹ, וְהִטְעָהוּ כְּדֵי לְהַאֲמִין בּוֹ לְתַכְלִית כַּוָּנָתוֹ לְהַפִּילוֹ בַּמִּכְמוֹרֶת הַכָּתוּב אַחַר זֶה. וְלָכֵן נִתְחַכֵּם מַפְסִיק פְּסוּקִים שֶׁעָשָׂה פִּסְקָא וְאֵינָהּ פִּסְקָא בְּפָסוּק זֶה עִם פָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו.
וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב הֱיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. גַּם אָמְרוֹ וַיָּקָם קִימָה זוֹ לָמָּה, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר אֶלָּא ״וַיַּהֲרֹג קַיִן לְהֶבֶל״. עוֹד לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אָחִיו״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ אֵי הֶבֶל מַה כַּוָּנַת הַבּוֹרֵא בִּשְׁאֵלָה זוֹ. עוֹד מִי פֶּתִי כְּקַיִן שֶׁיָּשִׁיב לְיוֹדֵעַ וָעֵד ״לֹא יָדַעְתִּי״, וּמִי מַכִּיר הַשְׁגָּחָתוֹ כְּנִבְרָאִים רִאשׁוֹנִים? עוֹד מַה יַאֲרִיךְ לָשׁוֹן לוֹמַר הֲשׁוֹמֵר? עוֹד אָמְרוֹ ״קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה״, לָמָּה יֻצְרַךְ לוֹמַר מִן הָאֲדָמָה וּמַה הִיא הַצְּעָקָה? עוֹד לָמָּה קִלֵּל הָאֲדָמָה אִם הוּא הָרוֹצֵחַ, עָלָיו תָּבֹא קְלָלָה, וּמַה מַעֲלָה וּמַה מוֹרֶדֶת הָאֲדָמָה בִּרְצִיחָתוֹ? אִם לֹא תְּקַבֵּל הִיא דָּמוֹ יִהְיֶה לִלְקִיקַת הַלּוֹקֵק, וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים בְּכַסּוֹת דָּמוֹ, וְכִמְעַט אֵין מַשְׁמָעוּת לְדִבְרֵי ה׳:
אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לֶהֱיוֹת כִּי קַיִן נִתְקַנֵּא בְּהֶבֶל בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא סִבָּה לְהַשְׁפָּלָתוֹ, כִּי בְּאֶמְצָעוּתוֹ הֻכַּר אָפְלוֹ, וְחָשַׁב כִּי כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶבֶל בַּמְּצִיאוּת יִתְרַצֶּה ה׳ בְּקַיִן כִּי אֵין עוֹד אַחֵר לִבְחוֹר בּוֹ, וְחָשַׁב לְהָרְגוֹ, וְחָשׁ שֶׁתַּעַל צַחֲנָתוֹ וּבָאְשׁוֹ בְּפִגְעוֹ בּוֹ כִּי נִצְטַוָּה עַל הָרְצִיחָה, וְנִתְיַעֵץ עֵצוֹת לְהָרְגוֹ מִבְּלִי שְׁלוֹחַ יָד בּוֹ. וְהִנֵּה זֶה הָאִישׁ אִישׁ אֲדָמָה הָיָה יוֹדֵעַ מוֹצָאֶיהָ וּמוֹבָאֶיהָ וּבָקִי בַּחֲדָרֶיהָ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א:ד; נדרים לט) כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ אֵיבָרִים כְּאֵיבְרֵי אָדָם: עֵינַיִם, יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פֶּה וְכוּ׳, וְלַמַּכִּיר בָּהּ יֵדַע הַמְּקוֹמוֹת, וּמֵעַתָּה מָצָא הַיּוֹעֵץ רָעָה לְהָרְגוֹ בְּעָרְמָה מִבְּלִי שְׁלוֹחַ יָדוֹ בּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה מִתְהַלְּכִים בָּאֲדָמָה מָצָא מָקוֹם לְמוֹעֲצוֹתָיו, וּבְאֶמְצָעוּת מַה שֶׁקָּדַם שֶׁהִטְעָהוּ בִּבְחִינַת הָאַחְוָה הֶאֱמִין בּוֹ הֶבֶל, וּבָזֶה קָם עָלָיו, וּבְקִימָה זוֹ שֶׁקָּם, פֵּרוּשׁ עָמַד עָלָיו, בָּזֶה הֲרָגוֹ, וְהִנֵּה הָעֲמִידָה אֵינָהּ הוֹרֶגֶת, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַכֵּם לַעֲמֹד עָלָיו בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה נִבְלָע בָּאֲדָמָה, וְזוֹ הִיא מִיתָתוֹ, וְהָאֲדָמָה הִיא הַהוֹרֶגֶת. וַהֲגַם שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הַכָּתוּב כָּאן אֹפֶן הַהֲרִיגָה הִנֵּה הוּא גִּלָּה בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר פָּצְתָה״.
וַה׳ בּוֹחֵן לְבָבוֹת, שְׁאָלוֹ ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ״, לִרְאוֹת הֲיוֹדֶה עַל פִּשְׁעוֹ, וְהֵשִׁיב ״לֹא יָדַעְתִּי״. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לְךָ לָתֵת לֵב עָלָיו, לָזֶה אָמַר הֲשׁוֹמֵר אָחִי וְגוֹ׳, וְכִי שׁוֹמֵר עֲשִׂיתַנִי עָלָיו, וְלֹא הוֹדָה עַל מַעֲשֵׂהוּ הָרָע, שֶׁחָשַׁב כִּי ה׳ לֹא יַעֲנִישׁ עַל הַסִּבָּה אוֹ לֹא יַשְׁגִּיחַ בָּהּ. וְהֵשִׁיבוֹ ה׳ ״מָה עָשִׂיתָ״, הוֹדִיעוֹ כִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים הֵם סִבָּה לָאֲדָמָה לִבְלוֹעַ הֶבֶל, וְהוּא אָמְרוֹ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, פֵּרוּשׁ כִּי הֶבֶל חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי אֲדָמָה הֲרָגַתּוּ וְקָבַל לִפְנֵי ה׳ מִמֶּנָּה. וְלָזֶה קִלֵּל ה׳ אוֹתוֹ כִּי הוּא הַסִּבָּה, וּבְהִצְטָרְפוּת קִלְלָתוֹ קִלֵּל גַּם לְהָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה פִּיהָ לָקַחַת הֶבֶל מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא תִּפְצֶה עוֹד פִּיהָ. וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז) שֶׁלֹּא פָּצְתָה עוֹד פִּיהָ וּמְזַמֶּרֶת הִיא זֶמֶר וְשִׁיר לְאֵל עֶלְיוֹן חִיּוּב הַצְּרִיכָה לַעֲשׂוֹת בִּכְנָפֶיהָ, דִּכְתִיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז): ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרוֹת שָׁמַעְנוּ״. וּפָחֲדָה בְּעֵת שֶׁאָמַר לָהּ ה׳ שֶׁתִּבְלַע הַמִּצְרִיִּים מִפַּחַד פְּתִיחַת פִּיהָ לִבְלוֹעַ הֶבֶל, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ ה׳ (מכילתא), דִּכְתִיב (שמות ט״ו:י״ב): ״נָטִיתָ יְמִינְךָ״, וְנִשְׁבַּע לָהּ וְאָז בָּלְעָה אוֹתָם בְּפִיהָ. וְאֶפְשָׁר שֶׁלָּזֶה נִתְכַּוֵּן מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כ״ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבָּנָן אָמְרוּ בְּאֶבֶן הֲרָגוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בִּמְצִיאוּת הֲרִיגָה זוֹ יֵעָשֶׂה כָּל גּוּפוֹ פְּצָעִים פְּצָעִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״דְּמֵי״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְלֹא הָיְתָה מִיתָתוֹ מִמָּקוֹם אֶחָד כְּדֶרֶךְ הַנִּשְׁחָטִים. וּבָזֶה הוּפְשַׁט הֶבֶל מִכָּל דֶּבֶק רַע כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה׳״. וְיֵשׁ מִדְרָשִׁים רַבִּים בַּכָּתוּב.
