קַיִן הוא בנם הבכור של אדם וחוה, ״קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'״ (בראשית ד). הוא היה עובד אדמה, ואחיו הבל היה רועה צאן. שניהם הביאו מנחה לה', ומנחת הבל נתקבלה ואילו מנחת קין לא.
קין חרה לו מאוד, וה' הזהירוֹ, ״הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת... לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״. בסופו של דבר קם קין על הבל אחיו בשדה והרגוֹ (בראשית ד).
ה' העניש את קין להיות ״נָע וָנָד״ בארץ, אך שם עליו אות לבל יוכהו כל מוצאו. קין יצא מלפני ה' וישב בארץ נוד, ובנה עיר על שם בנו חנוך (בראשית ד). בתנ״ך הוא סמל הקנאה וחטא הרצח הראשון.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של קַיִן בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.