בְּרֵאשִׁית ד׳ · א׳

והאדם ידע. כְּבָר קֹדֶם הָעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, קֹדֶם שֶׁחָטָא וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְכֵן הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה, שֶׁאִם כָּתַב וַיֵּדַע אָדָם, נִשְׁמָע שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטְרַד הָיוּ לוֹ בָנִים:

קין. עַל שֵׁם קָנִיתִי:

את ה'. כְּמוֹ עִם ה', כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי, הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ אֲבָל בָּזֶה שֻׁתָּפִים אָנוּ עִמּוֹ (נדה ל"א):

את קין את אחיו את הבל. ג' אֶתִים רִבּוּיִים הֵם, מְלַמֵּד, שֶׁתְּאוֹמָה נוֹלְדָה עִם קַיִן, וְעִם הֶבֶל נוֹלְדוּ שְׁתַּיִם, לְכָךְ נֶאֱמַר וַתֹּסֶף (בראשית רבה):

וְאָדָם יְדַע יָת חַוָּה אִתְּתֵהּ וְעַדִּיאַת וִילִידַת יָת קַיִן וַאֲמֶרֶת קָנִיתִי גַּבְרָא (מִן) קֳדָם יְיָ

והאדם. כאשר ראה שלא יהיה בגופו בעצמו לעולם הוצרך הוא להחיות המין על כן אמרה קניתי איש את ד', ואין שם זכר למלת אלהים כי הנה נמצא בארץ במין כאשר הוא במעלה בעצמים, ומלת טוב כלל, וכן כתוב וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד ורע חלק:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן עִנְיָנוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ קַיִן כִּי אָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וְכֵן וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ (בראשית ד':י"ז), וְרַבִּים בַּפָּרָשָׁה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֶת ה' - עִם ה', כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה אָנוּ שֻׁתָּפִין עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':א'). וְהַנָּכוֹן לִי שֶׁאָמְרָה הַבֵּן הַזֶּה יִהְיֶה לִי קִנְיָן לַה', כִּי כַּאֲשֶׁר נָמוּת יִהְיֶה בִּמְקוֹמֵנוּ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ד':א') שֶׁאָמַר "קֳדָם ה'", וְכָמֹהוּ (ונראה) "וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן" (ויקרא יג מט) לַכֹּהֵן, "וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם" (שמואל א ל כא) אֶל הָעָם, אוֹ יִהְיֶה "אֶת ה'" כְּמוֹ "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" (בראשית ה':כ"ב), "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו':ט'), וְקָרְאָה הָאֶחָד בְּשֵׁם קִנְיָן וְהַשֵּׁנִי הֶבֶל, כִּי קִנְיַן הָאָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. וְלֹא רָצְתָה לְפָרֵשׁ זֶה עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב טַעַם בַּשֵּׁם הַשֵּׁנִי. וְהַסּוֹד הַמְקֻבָּל בְּעִנְיַן הֶבֶל גָּדוֹל מְאֹד:

[והאדם ידע את וגו׳‎ למשכב]

קניתי איש את ה' בבריאת עולם דהיינו מבראשית עד אלה תולדות השמים לא נזכר הקב״‎ה אלא בשם אלקים לומר שברא עולמו במדת הדין ובעשיית העולם ובתיקונו דהיינו מאלה תולדות השמים עד והאדם ידע הוא נזכר בשתי אזכרות לומר לך ששיתף הרחמים עם מדת הדין אולי יוכל עולמו לעמוד ואל תשיבני אף כי אמר אלקים, אשר בתוך הגן אמר אלקים, כי יודע אלקים, לפי שהן דברי הנחש וחוה, ומן והאדם ידע ואילך שיצר הרע בא ומתגדל בבריות סילק הקב״‎ה את מדת דינו ונזכר במדת הרחמים לבדה להתנהג בה עם בריותיו כדי להעמיד ולקיים עולמו.

וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק א׳ נד) כִּי קַיִן הוּא בְּחִינַת הָרַע וְהֶבֶל הוּא בְּחִינַת הַטּוֹב, וְהוּא נַפְשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תיקון סט). וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַפְלָגַת הַפְּצָעִים שֶׁפָּצַע קַיִן בְּהֶבֶל עַד שֶׁהֲרָגוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין לז:) שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מְקוֹם הַנֶּפֶשׁ, וּבָזֶה הֵסִיר חֵלֶק הָרַע מִמֶּנּוּ וְהֻכַּר הַטּוֹב מֻחְלָט, וְהוּא אָמְרוֹ קָנִיתִי וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ בְּאֶמְצָעוּת זֶה קָנִיתִי אִישׁ שֶׁהוּא מֹשֶׁה אֶת ה׳, שֶׁלֹּא הִשִּׂיג מְצִיאוּת זֶה לִהְיוֹת עִם ה׳ כְּמֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת יִסּוּרִין שֶׁעָשָׂה לוֹ קַיִן.